ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
37107-02-15
10/05/2015
|
בפני השופטת:
נאוה בן אור
|
| - נגד - |
המערערים:
1. הפניקס חב' לביטוח בע"מ
2. אלפרד ז'יטומרסקי
עו"ד אריה כרמלי ופיראס מחלם
|
המשיב:
אלון ירימי
עו"ד יראון פסטינגר
|
| החלטה |
ההליך שבכותרת קבוע לפניי בערעור, בהרכב שבראשותי, ביחד עם כב' השופטים מ' יועד הכהן וא' דראל. הערעור קבוע לשמיעה ל- 1.7.15. ב"כ המשיב הגיש בקשה לפסילתי ב- 6.5.15.
בנסיבות המתוארות בבקשה אין כל חשש ממשי למשוא פנים, או עילת פסילה אחרת שבדין, וממילא לא נמצאה לי עילה למנוע עצמי מלשבת בדין (ראו לעניין זה ע"א 2698/15 פלוני נ' פלוני, 22.4.2015; ע"פ 11275/05 מדינת ישראל נ' אלון כהן, 10.1.2006). כך הדבר במישור האובייקטיבי. מעבר לנדרש אוסיף כי גם במישור הסובייקטיבי איני מוצאת כל חשש ממשי למשוא פנים או עילת פסילה בנסיבות המתוארות בבקשה. איני רואה כל טעם או מניעה מלשבת בדין בעניין שמופיע בו ב"כ המשיב. בהתייחס לנטען בסיפא של פסקה 5 לבקשה אדגיש, כי אמת המידה לעילת פסלות היא חשש ממשי למשוא פנים ולא מראית פני הצדק (ע"פ 11275/05 הנ"ל). מכל מקום, אין בנסיבות המתוארות בבקשה כדי להצדיק פסילת שופט, כך או כך.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי בקשת הפסילה הוגשה בידי בא כוחו של צד להליך, מבלי שיש כל עילת פסלות נטענת כלפי בעל הדין עצמו.
בהתייחס למפורט בפסקה 6 לבקשה אעיר, כי משרדו של ב"כ המשיב ייצג לפניי בעלי דין לא פעם, מבלי שהתעורר כל טיעון מסוג זה שבבקשה. ה"סידור המנהלי" הנזכר בה - ככל שהיה - כלל לא היה ידוע לי ולא נעשה על דעתי.
כלל נקוט הוא כי באין עילת פסילה, חובתו של שופט לישב בדין. היעתרות לבקשת פסילה שאינה מוצדקת "יש בה לכרסם באמון הציבור בשלטון הדין ובמקצועיות הדיין" (ע"פ 4896/04 מדינת ישראל נ' מקלדה סלים בע"מ, 13.7.2004. להרחבה ראו י' מרזל, דיני פסלות שופט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשס"ו-2006, עמ' 24-22).
בשל מכלול טעמים אלה, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.