ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
36102-10-16
04/04/2017
|
בפני השופטים:
1. משה יועד הכהן 2. עירית כהן 3. אביגדור דורות
|
- נגד - |
המערערות (המשיבות שכנגד):
1. שושנה בדיחי 2. דבורה בדיחי
|
המשיבים (המערערים שכנגד):
1. יהודית משה 2. אפרים אופיר משה
|
פסק דין |
1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה) מיום 31.8.16, אשר עניינו סכסוך בין המערערות (להלן: "בדיחי") ובין המערערים שכנגד (להלן: "משה"),שהם שכנים בבית שברחוב ניתאי הארבלי 32 ירושלים.
2.הסכסוך נובע מעבודות בנייה שביצעו בדיחי בקומה שמעל דירת משה בין חודש ספטמבר 2009 לחודש ספטמבר 2010. לטענת משה, כתוצאה מהעבודות נגרמו נזקים לדירתם. עוד לטענתם, לצורך הבנייה, עשו בדיחי שימוש ביסודות המבנה ובגג הבניין, ועליהן לשלם עבור שימוש זה.
3.בדיחי הגישו אף הן תביעה כנגד משה בגין שימוש שעשו לטענתן משה ברכוש המשותף. הדיון בשתי התביעות אוחד, אולם בשלב מסויים ביקשו בדיחי למחוק את התביעה והודיעו כי יפעלו על מנת לברר את טענותיהן כנגד משה לפני המפקח על הבתים המשותפים והתביעה נמחקה.
4.לכתב התביעה שהגישו משה, צורפה חוות דעת של המהנדס גוכמן. בית המשפט קמא מינה כמומחה מטעמו את המהנדס אחי קליין.
5.בפסק הדין אימץ בית המשפט קמא את המסקנות של המומחה מטעמו לעניין עלות תיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מהבנייה ופסק למשה סכום של 34,000 ₪ צמודים למדד תשומות הבנייה מיום 19.3.13 ועד התשלום בפועל. בנוסף, פסק 7,500 ₪ בגין עוגמת נפש.
מומחה בית המשפט לא מצא לקבוע ממצאים ביחס לנזקים שנטען כי נגרמו ליחידת המשנה של משה, אשר היתה סגורה בעת הבדיקה ולאחר שלא הוצגו לו קבלות שהצביעו על תיקונים שנטענו ובית המשפט אימץ גם קביעה זו. כמו-כן, ובהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעמו, דחה בית המשפט קמא את דרישת הפיצוי של משה בגין דיור חלופי, תוך שהוא מציין כי לא הוכח שיש צורך בדיור חלופי בזמן ביצוע התיקונים.
6.מומחה בית המשפט לא התייחס לנזק הנטען לרהיטים ולחפצים אישיים מהטעם שהערכת הנזק היא בגדר הערכה שמאית ולא הנדסית ולכן אינה בתחום מומחיותו. בית המשפט קמא מתייחס לכך שהמהנדס גוכמן אמנם העריך נזקים אלה בסך של 26,000 ₪, אולם מציין כי מאחר וגם גוכמן הוא מהנדס ולא שמאי, אין הוא מקבל חישוב זה ביחס לרכיבים שמנה.
7.בפסק הדין גם נדחתה תביעת משה לפיצוי בגין השימוש שעשו בדיחי ביסודות המבנה וגג דירתם. בית המשפט קמא קבע, כי משה לא ביססו זכות קניינית, חוזית או כזו הנובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט אשר יהא בה כדי להקנות להם עילת תביעה.
8.במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט קמא, כי שני הצדדים הסכימו כי בבית טיפוסי בשכונה, בעלי הדירה התחתונה עושים שימוש ייחודי בגינה, ובעלי הדירה העליונה בונים קומה נוספת על גבי הקומה הקיימת וכי גם בבניין מושא התביעה דיירי דירות ה"מראה" המקבילות לצדדים שבתיק, נהגו בהתאם להסדר שכונתי זה (סעיף 6 לפסק הדין).