1.המשיבה 1 (להלן גם גורדון) משמשת יועצת משפטית של המשיבה 2 (להלן גם העירייה). בתביעה שהגישה המערערת (להלן גם שי) נגד המשיבות היא טענה, כי לאחר ויכוח מילולי בינה לבין גורדון אמרה לה האחרונה כי "היא עוד תשמע ממנה". מכאן ואילך, כך שי בתביעתה, עשתה גורדון שימוש לרעה בתפקידה כיועצת משפטית של העיריה, פעלה נגדה פעולות שונות, ובין היתר יזמה נקיטתם של הליכים (גביית ארנונה ואחרים) נגדה ונגד בעלה המנוח, כאשר שיקוליה זרים כולם. שי עותרת בתביעתה לפיצויים על נזקים שגרמה לה גורדון בשל התנהגותה המתוארת.
2.גורדון ביקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף, משום החסינות ממנה היא נהנית כעובדת ציבור, בגדרו של סעיף 7א לפקודת הנזיקין (להלן גם הפקודה).
3.בגלגול ראשון דחה בית המשפט קמא את בקשתה של גורדון, כיוון שלשם הכרעה בה נדרש בירורן של העובדות שנפרשו בכתב התביעה. מלים אחרות, בית המשפט קמא דחה את ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף משום החסינות, וקבע כי בירורה ייעשה יחד עם בירור התובענה גופה.
4.בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה נדחתה על ידִי (רע"א 21404-12-10).
5.על ההחלטה שיצאה מלפניי ביקשה גורדון רשות לערער בבית המשפט העליון. הדיון בעניינה אוחד עם עניינם של אחרים, כולם נסבו סביב סוגיית חסינותו של עובד ציבור מפני תביעת נזיקין. פסק הדין ניתן במאוחד (רע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (11.08.2014) (להלן: עניין פלקסר), ובו דחה בית המשפט העליון את הדרך, לפיה בקשה לסילוק על הסף בשל חסינות של עובד ציבור נבחנת על פי העובדות שבכתב התביעה (מתוך הנחה כי כולן אמת), דרך המוליכה לכך, שאם עובדות כתב התביעה (המוחזקות כאמת) אינן שוללות את החסינות, הרי שבחינתה של החסינות נדחית עד כי תתבררנה העובדות שבכתב התביעה, משמע הבירור נדחה לעת שבו תתברר התובענה גופה. דחייה זו עשויה לפגוע בעובד הציבור פגיעה שאין לה מקום, ולכן ציווה בית המשפט העליון, כי בירורן של העובדות הצריכות לשאלת החסינות ייעשה עם הגשת הבקשה לסילוק על הסף, וההכרעה בה תיעשה בנפרד, בטרם יפנה בית המשפט לברר את התובענה גופה.
6.פועל יוצא מפסיקה זו שב עניינה של גורדון לבית משפט השלום, על מנת שיַעשה לפי המתווה שנקבע על ידי בית המשפט העליון, משמע יברר תחילה את טענת החסינות. שי וגורדון נתנו את תצהיריהן; גורדון נחקרה על תצהירה; המשיבות בחרו שלא לחקור את שי על תצהירה.
7.סעיף 7א לפקודת הנזיקין מעניק חסינות לעובד הציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו. עם זאת מורה הסיפא של סעיף זה, כי "הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".
הואיל והמעשים המיוחסים לגורדון נעשו על ידה כיועצת המשפטית של העיריה, משמע כעובדת ציבור (על כך אין חולק), מתקיימת הרישא לסעיף 7א לפקודה. בידי בית משפט השלום לא נותר אלא לבחון האם מתקיימים התנאים שבסיפא לסעיף זה, משמע האם פעילותה של גורדון נעשתה ביודעין ומתוך כוונה לגרום לשי נזק, או מתוך אדישות לאפשרות גרימתו של נזק כתוצאה ממעשיה. הנטל להוכיח כי עובד הציבור פעל כך (בכוונה או באדישות וגו') רובץ לפתחו של התובע (כאן – שי).
8.בפסק דין חלקי שיצא מלפניו קבע בית המשפט קמא, כי לא עלה בידי שי להרים את הנטל ולהוכיח, כי פעילותה של גורדון הונעה מכוונה להרע לשי, או מאדישות לגרימתו של נזק לשי. בתוך כך קיבל השופט קמא הנכבד את עמדתה של גורדון, שבאה לידי ביטוי בתצהירה, וחקירתה הנגדית לא יכולה היתה לסדוק בה כל סדק, כי אם אף חיזקה אותה. כב' השופט קמא קיבל את העמדה, לפיה כל פעילותה של גורדון היתה מקצועית ונטולת מניעים זרים. הואיל וכך קיבל כב' השופט קמא את בקשתה של גורדון וסילק את התביעה נגדה על הסף, כשהוא מכיר, כאמור, בחסינותה כעובדת ציבור.
הערעור
9.בערעורה שלפניי מלינה שי על פסיקה זו של בית משפט השלום. היא טוענת, כי כיוון שהמשיבות בחרו שלא לחקור אותה על תצהירה, יש לראות את כל העובדות שנפרשו בו כאילו הן אמת, ועובדות אלה מבססות היטב את התנאים הקבועים בסיפא של סעיף 7א לפקודה.
10.סוגיה נוספת העולה בערעור עניינה בעמדה שהוצגה מטעם הרשות, לפיה יש להכיר בחסינותה של גורדון כעובדת ציבור. העמדה הוצגה על ידי יועצה המשפטי של עיריית חיפה, עורך הדין רשף חן, לפי הנחיית משרד הפנים. בערעורה טוענת שי, כי חוות הדעת ניתנה בטרם ניתן פסק הדין בעניין פלקסר, ולכן לא הלכה בנתיב שהותווה בו. לכך היא מוסיפה, כי עוה"ד חן לא עודכן בתוצאות הליך גביית הארנונה שהיא (שי) ניהלה מול העירייה, הליך שקיבל את עמדתה כי הגבייה לא היתה חוקית, דבר המחזק את טענתה לרדיפה מצידה של גורדון.
11.לצד הטענות הללו מלינה שי על החלטת בית משפט השלום מיום 15.02.2015, שמחקה את עזבון בעלה המנוח כתובע (מחיקה שנשענה על כך שעזבון איננו ישות משפטית).
12.בתשובתה לערעור מבקשת המשיבה לתמוך בפסיקתו של בית משפט השלום. היא מבקשת לדחות את הטענה הנשענת על כך ששי לא נחקרה על תצהירה, הואיל ובעובדות שנפרשו בו אין כדי לבסס דבר הנוגע לחסינותה של גורדון, מה גם שמתוך חקירתה הנגדית של גורדון לא יכולה היתה שי להצביע על כל פעילות בלתי תקינה שלה, העשויה לקיים אחר התנאים שבסיפא לסעיף 7א לפקודה.
דיון והכרעה
13.הלכה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה שיצאו מלפני הערכאה המבררת, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. הנטיה להתערב פוחתת עוד יותר כאשר הממצאים שבעובדה נשענים על התרשמות בלתי אמצעית של הערכאה המבררת מן העדים (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)). המקרה שלפנינו איננו נופל בגדרם של המקרים החריגים, המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור, מה גם שבמרכזו עומדת עדותה של גורדון, שנחקרה שתי וערב והרשימה את כב' השופט קמא.
על יסוד הממצאים שנקבעו בידי בית המשפט קמא, בהם לא ראיתי, כאמור, להתערב, מתבקשת המסקנה אליה הגיע השופט קמא הנכבד. למעלה מן הדרוש אוסיף ואעיר הערות אחדות:-