אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 31411-04-16

ע"א 31411-04-16

תאריך פרסום : 15/10/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
31411-04-16
09/10/2016
בפני השופטת:
שרה דברת

- נגד -
המערער:
ציון ג'אן
עו"ד פרנקו ראובן
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל באמצעות פמ"ד (אזרחי)
עו"ד גלי חדאד
פסק דין
 

 

השופט א. ואגו:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום באשדוד (שניתן על-ידי כב' סגן הנשיא, השופט גיל דניאל), מיום 2/03/16, בת"א 32084-04-13, ובו נדחתה תביעה לסעדים - כספי והצהרתי, שהמערער עתר לחייב בהם את המשיבה, וזאת - תוך חיובו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪.

 

המערער דרש השבה של דמי היתר - דמי חכירה מהוונים - בסכום של 627,090 ₪, ששולמו בעבור מתן הסכמתה של המשיבה לשנוי יעוד של מגרש, לצורך הקמת תחנת דלק, ועתר להצהיר, שחיובו בתשלום זה היה בטל, משום, שהמשיבה לא הייתה רשאית להתנות הסכמתה להקמת תחנת הדלק בכל תשלום כספי.

 

אציג בתמצית את העובדות, שמרביתן אינן במחלוקת:

המערער רכש זכויות חכירה במגרש, המצוי באזור התעשייה "עד הלום", ליד אשדוד, מהחוכרים הקודמים (ה"ה מרמלשטיין ושוורצמן), שלהם היה חוזה חכירה עם המשיבה (מנהל מקרקעי ישראל - כשמה אז), עוד משנת 2006 (להלן: "הסכם 2006"). לאחר מתן תוקף לתמ"א 18, שאפשרה קבלת היתר בנייה לתחנת דלק באזורי תעשייה ומלאכה, פנה המערער ב- 2011, לקבל הסכמת המשיבה להקמת תחנה כזו במגרש. על-פי הנהלים לכגון דא, העריך שמאי, מטעם המשיבה, את שווי הקרקע, בהינתן הזכויות הנוספות, ונעשה חישוב של דמי ההיתר, שעם תשלומם, המשיבה הייתה מוכנה ליתן הסכמתה להנפקת היתר בנייה לתחנה. משדמי ההיתר, שחישובם ושיעורם היו מקובלים על המערער, אכן שולמו, נכרת עמו הסכם חכירה חדש, מיום 25/12/11 (להלן: "הסכם 2011"), אשר עיגן במטרות החכירה את הייעוד של תחנת דלק, ואשר כלל, בנוסף, הצהרה והסכמה על ביטול הסכם החכירה הקודם - הסכם 2006.

 

לאחר דברים אלה, ובאופן אקראי, כאשר העביר המערער את החומר הרלוונטי לעיון עו"ד, לצורך בירור בהקשר להיטל השבחה שהתבקש לשלם, הוסבה שימת ליבו לכך, שבהסכם 2006 היה כלול סעיף - סעיף 14 - ולפיו "לא יתנה המחכיר את הסכמתו לשינוי ייעוד, שינוי בקיבולת הבנייה, בנייה נוספת, פיצול והעברת זכויות בתשלום כספי". המערער פנה למשיבה, ודרש השבת דמי ההיתר ששילם, לפי שגבייתם נעשתה בניגוד לסעיף 14 הנ"ל, ובאשר, הרשות לא הייתה זכאית לדרוש כספים כלשהם כתנאי להסכמתה להקמת תחנת הדלק. דרישת ההחזר סורבה, והמשיבה נימקה זאת בכך, שנפלה טעות טכנית בהנפקת נוסח הסכם 2006, אשר מהותית, לא היה אמור לכלול ויתור על דמי היתר בשנוי יעוד, וכי תקלה זו אף נשמטה מעיני אנשי המשיבה, עד לפניית המערער. ועוד נטען, כי, ממילא, בוטל הסכם 2006, בגדרו של ההסכם המאוחר, מ- 2011, ושוב אין תוקף ואין להיתלות במאומה מהאמור שם. המשיבה אף הצביעה על כך, שבהסכם המאוחר קיים ויתור הדדי על "כל זכות ו/או חובה הנובעת ממנו", ואף התחייבות מפורשת של המערער, שלפיה, "... לא יהא זכאי להחזר כלשהו לרבות היטל השבחה ו/או דמי חכירה מהוונים מאת המחכיר בביצוע עסקה זו".

 

בתביעתו לבימ"ש השלום, העלה המערער שורה של טענות, שבעטיין גרס, כי חובה על המשיבה להחזיר לו את כספי דמי ההיתר. הוא טען, בין היתר, כי מדובר בהטעיה כלפיו, בהפרת ההסכם מ- 2006, ובפעולה חסרת תום לב והגינות, מצד רשות ציבורית, שעל תום ליבה ועל בדיקתה המוקפדת את המסמכים והחוזים היוצאים תחת ידה, הוא סמך ובהן האמין. המערער קבל על כך, כי המשיבה, לטעמו- תוך התעלמות מסעיף 14, בין ברשלנות, ובין בכוונה- הוציאה דרישה כספית, שלה ציית מתוך אמון בכשרותה ובנכונותה, וזאת נעשה - ביודעין, בפועל, או בכוח, כי הדרישה נעדרת בסיס משפטי- חוזי ומנוגדת להסכם. הותרת הסכום בידיה של המשיבה, לטעמו, תהא פגיעה זכויות הקניין שלו, ומשום שימוש לרעה בכוחו ובעוצמתו של גוף ציבורי גדול, האמור לנהוג כלפיו בהגינות וביושר. כמו-כן, נטען, כי כל ספק פרשני במערך ההסכמי, וכל תקלה בהליך ניסוח והנפקת החוזים, צריכים לפעול ולהתפרש לטובתו, ולחובת המשיבה.

 

המשיבה, מנגד, גרסה, כי דווקא המערער, הוא זה המתנהל בחוסר תום לב, עת השיג את מבוקשו - היתר לבניית תחנת דלק, ובדיעבד, ותוך התעלמות מהסכם החכירה החדש, מ- 2011, הכולל את ביטולו המוסכם של קודמו, חפץ הוא להיוותר עם שנוי הייעוד, ועם שוויו המוגדל של המגרש, מבלי לשלם על כך מאומה כדמי הסכמה לבעליו - המשיבה. לשיטת הרשות - אלה נסיבות של מניעות והשתק, כלפי המערער, החוסמות אותו מלהעלות את דרישתו להשבת הכספים כעת.

 

בפסק דינו של בימ"ש השלום, נשוא הערעור, נדחו כל טענותיו של המערער, ונפסק, כי בחיובו בדמי ההיתר לא נפל פגם ושאין עליה חובה להשיב סכום כלשהו.

 

בליבת הנמקתו של בימ"ש השלום, מצויה קביעתו העובדתית הנחרצת, תוך אימוץ עדותה של גב' רחל אנג'ל, ראש צוות בכיר לקידום עסקות, אצל המשיבה, ולפיה - הכללתו של סעיף 14 בהסכם 2006 הייתה תוצר של טעות טכנית ובגדר תקלה מנהלית, שאיש מהצדדים לו לא היה כלל מודע להווצרה. לא הייתה גמירות דעת של מי מהמתקשרים להסכים על תוכנו של סעיף 14, באשר, על-פי מתווה עסקת החכירה, עם הבעלים הקודם, ולפי שווי הרכישה דאז, לא כללה ההתקשרות, כלל ועיקר, ויתור מראש על גביית דמי היתר בשנוי יעוד עתידי, או לעת הגדלת קיבולת הבנייה על המגרש.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ