ע"א 31300-04-14 אבולפיה נ' משטרת ישראל / תחנת לב ת"א

1.לפני ערעור על "החלטה ופסק דין חלקי" מיום 23/2/14 שניתנה בבית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ירון בשן) בתא"מ 58073-06-13. (לצורך הנוחות יכונה פסק הדין החלקי "החלטה").

בהחלטה קבע בית המשפט, כי הודעת חסינות שהוגשה על ידי המדינה בנוגע לנתבעים 1 ו-2 בהתאם לסעיפים 7 – 7 ו' לפקודת הנזיקין ובהתאם לאמור בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו – 2006 (להלן: "התקנות"), ניתנה כדין.

התביעות נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחו והתובע – המערער חויב לשלם הוצאות, לכל אחד מהנתבעים הללו, סך 5,000 ₪.

2.הודעת הערעור אשר הוגשה על ידי המערער משתרעת על 11 עמודים, במסגרתם טען המערער טענות שונות ביחס להחלטתו של בית משפט קמא, באופן שבו ניתן היה לסבור, כי הערעור אינו מתייחס רק לנושא פסיקת ההוצאות אלא לגופה של החלטה, לרבות העלאת טענות שאין מקומן בערעור בנוגע לפסלות שופט.

אני מציינת עניין זה כיוון שחוסר הבהירות הוביל לכך שעיקרי הטיעון מטעם המשיבה חרגו מהמסגרת המאושרת, ומתייחסים להלכה הפסוקה בנוגע לנושא לחסינות עובדי מדינה / עובדי ציבור והחריגים לאותה חסינות.

למעשה, כל שהיה צריך להתייחס אליו, הוא נושא עצם פסיקת ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא וכן לגובה ההוצאות שנפסקו.

בדיון שבפני הדגיש המערער, כי הוא מערער על עצם חיובו בהוצאות, הגם שציין מיד לאחר מכן, כי גם כאשר פוסקים הוצאות, יש לפסוק סכום נמוך יותר (ראה עמ' 1 שורות 20 – 22 לפרוטוקול).

3.רקע עובדתי:

א)המערער הגיש תביעה בבית משפט קמא בסדר דין מהיר על סך 50,000 ₪ כאשר הגדיר את תביעתו: "נזיקית, כספית, נזקי גוף" וזאת נגד "אתי שוטרת סיור במשטרת ישראל, יוסי מתנדב סיור במשטרת ישראל ומשטרת ישראל".

לטענתו, כאשר בילה במועדון עם חבריו הוא התבקש על ידי שומרי המועדון, ללא הצדקה, לעזוב את שטח המועדון. השוטרים אתי ויוסי פנו אליו והורו לו לעזוב את המועדון. עצרו אותו כאשר הוא דרש הסבר להתערבותו בחילוקי הדעות אשר בינו ובין בעלי המועדון, פעלו בניגוד לסמכותם כאשר אזקו אותו במקום ציבורי במעצר בלתי חוקי והלבינו את פניו ברבים, התרשלו בשמירתם עליו כאשר לא מנעו מאחד משומרי המועדון לנגוח בפניו כאשר היה אזוק וחסר ישע והוא נזקק לטיפול רפואי לאחר שחרורו ממעצר.

ב)עו"ד אורית סון המשנה לפרקליט המדינה, הגישה הודעה לבית משפט קמא על פי סעיף 7 ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובדי ציבור וביקשה לדחות את התובענה נגד השוטרים – הנתבעים 1 ו-2.