ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
3068-04-14
30/03/2015
|
בפני השופטת:
יצחק ענבר
|
- נגד - |
מערער:
משה בן נעים עו"ד ליאורה גרושקביץ
|
משיבים:
1. עיזבון טל (המנוח) 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד פתחי שחאדה עו"ד אהוד שטיין
|
פסק דין |
1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת א' פרוסט-פרנקל) אשר ניתן ביום 14/2/14 בת"א 38480-03-11, לפיו נדחתה תביעת הפיצויים שהגיש המערער נגד המשיבים: עו"ד טל ז"ל ומבטחתו.
2.המערער הנו בנה של גב' חסיבה בן נעים ז"ל (להלן – המנוחה), אשר התגוררה בדיור ציבורי ישן השייך לחברת "עמיגור" בעיר נתיבות (להלן – הבית). יחד עם המנוחה התגוררה בבית בתה מרים, אחות המערער (להלן – מרים), וכן בעלה של מרים וחמשת ילדיהם. המנוחה ומרים לא שלמו את דמי השכירות לעמיגור במשך שנים מספר וכאשר החוב עמד על 16,000 ₪ הגישה נגדם עמיגור תביעת פינוי.
3.לטענת המערער, במצב הדברים המתואר לעיל הוסכם בינו לבין המנוחה שהוא ירכוש את הבית מכספו, הבית יועבר מעמיגור לבעלותו והמנוחה תתגורר בו כל ימי חייה. המערער אכן שילם, לדבריו, סך של 148,775 ₪ לעמיגור. ביום 7/8/96 ערכה המנוחה צוואה בפני עו"ד ליברמן, שבה הורישה את הבית למערער (להלן – הצוואה הראשונה). ביום 28/5/97 הגיעה המנוחה למשרדו של עו"ד טל בלווי המערער, וחתמה על מסמכים להעברת הבית על שמו, אך מסמכים אלה הוחזרו מעמיגור לעו"ד טל בנימוק שעל פי תנאי הרכישה על המנוחה להחזיק בבית לפחות 3 שנים קודם להעברתו לאחר. בסופו של דבר הועברו הזכויות בבית על שם המערער בשנת 2003.
4.ביום 24/5/03 נפטרה המנוחה. לאחר הפטירה הגישה מרים נגד המערער - בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (תיק עז' 1450-04), תביעה לביטול העברת הזכויות בבית על שמו. אז הסתבר למערער, כי ביום 11/6/98 ערכה המנוחה צוואה נוספת, שבה הורישה את הבית למרים (להלן – הצוואה השניה). ביום 21/7/03 ניתן צו קיום לגבי הצוואה השניה. המערער יוצג בבית המשפט לענייני משפחה על ידי עו"ד טל. ביום 6/5/08 ניתן על ידי בית המשפט (כב' השופט טפרברג) פסק דין בתביעתה של מרים. בפסק הדין קבע בית המשפט כי המנוחה הייתה בתקופה הרלבנטית לתביעה עיוורת, חולה, לא ידעה קרוא וכתוב ולא שלטה בשפה העברית; המנוחה חתמה על מסמכי העברת הזכויות מבלי שידעה על מה היא חותמת; המנוחה לא גמרה בדעתה ליתן את הבית במתנה למערער; המנוחה הוחתמה שלא מרצונה על מסמכים מבלי שהבינה משמעותם. נוכח האמור נעתר בית המשפט לתביעתה של מרים והורה על ביטול העברת הזכויות על שם המערער.
5.המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 123-08). בפסק הדין בערעור נמצא ממש בטענות המערער שנגעו לבירור מקור כספי רכישת הדירה מחברת עמיגור, אשר לטעמה של ערכאת הערעור לא לובנו די הצורך. במצב דברים זה הורתה ערכאת הערעור, כי "מבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאה הסופית...יהא זה נכון וצודק להורות על החזרת התיק לבית משפט קמא למתן אפשרות להבאת ראיות הזמה בעניין, תוך דיון ובחינה מחודשת של שאלת מקור כספי רכישת הדירה ומשמעותה המשפטית, הן באשר לשאלת גמירות דעת המנוחה ולחילופין באשר לשאלת ההשבה". אלא שלאחר החזרת התיק כאמור, החליט המערער לוותר על מיצוי הבירור ובחר להגיש תביעת השבה עצמאית נגד מרים (תמ"ש 37374-03-11). בפסק הדין שניתן בתביעה זו נקבע, כי בידי מרים לא עלה להוכיח את הטענה שהמערער שילם לעמיגור עבור הבית בכספים שנטל מהמנוחה, להבדיל מכספיו שלו. כפועל יוצא מכך חויבה מרים להשיב למערער את הכספים ששילם מחשבונותיו לחברת עמיגור בצירוף ריבית מיום 11/10/07. בה בעת הגיש המערער לבית משפט קמא נגד עו"ד טל ומבטחתו תביעת פיצויים שבה טען, כי הפסיד את הבית למרים עקב רשלנותו של עו"ד טל.
6.בית משפט קמא דחה את תביעתו האחרונה של המערער, שכן –
"...לא שוכנעתי ולא הובא בפני בדל של ראיה, שהתובע הציג בפני המנוח [עו"ד טל] את המסמכים המהווים ראיה לכך שהוא זה ששילם את תמורת הדירה. גם לא שוכנעתי לאור קביעת בית המשפט לענייני משפחה, בדבר אמינות התובע ועדיו, כי עדותו של המנוח, גם אם הייתה כמפורט בתצהירו, הייתה משנה את תוצאות פסה"ד בתיק המשפחה. בוודאי שלא שוכנעתי מעדות התובע, שהיא עדות יחידה, שאי העדת המנוח, לא הייתה על דעת התובע, ולאור ידיעתו על מה עומד המנוח להעיד".
המערער מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא ומכאן הערעור.
הטענות בערעור