לשיטתו הפער בין היקף ההכנסות וההוצאות הוא מזערי, ובהעדר נכסים נוספים, מצב חשבון הבנק שלו, ומעמדו במקום העבודה, אין מקום להורות על הפקדת הסכום אשר נקבע על ידי בית המשפט, ולמעשה, הותרת הסכום על כנו משמעותה איון יכולתו לנהל את הערעור.
בתמיכה לטענותיו צירף החייב, בין היתר, תלושי שכר, דף חשבון והסכם שכירות.
3. הוסיף המבקש וטען כי לשיטתו סיכויי הערעור טובים מקום בו קביעותיו העובדתיות של כב' בית המשפט קמא אינן עומדות בקנה אחד עם הראיות, ולא ניתן המשקל המתאים לקביעות המשטרה ביחס לאירוע התאונתי. לבסוף, הוסיף המבקש וטען כי לכל הפחות היה מקום לייחס למשיב רשלנות תורמת בשיעור גבוה מזה שנקבע.
4. במסגרת תגובת המשיב נטען כי עסקינן בערעור מיותר אשר אין לו בסיס, ומשכך אין מקום להורות על הפחתת סכום העירבון אשר נקבע.
המסגרת הנורמטיבית
5. במסגרת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, נקבע כי על בעל דין, המבקש כי בית המשפט ידון בערעורו, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד.
משכך, "דרך המלך" אותה קבע המחוקק הינה זו אשר במסגרתה מהווה הפקדה כאמור תנאי לניהולו של ההליך.
