אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 25254-12-15 עובדיה נ' מדינת ישראל

ע"א 25254-12-15 עובדיה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 27/07/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
25254-12-15
24/07/2017
בפני השופטת:
גילה כנפי-שטייניץ

- נגד -
המערערים:
1. עובדיה עובדיה
2. יצחק עובדיה
3. יעקב עובדיה
4. גדליה עובדיה

עו"ד מרדכי שמעון
המשיבה:
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד רועי כהן
פסק דין

  1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר אשר צבן) בת"א 10651/09 ות"א 21057/08 שנדונו במאוחד (מיום 28.10.2015). פסק הדין קיבל את תביעות המשיבה לסילוק ידם של המערערים מהנכס שהיה ידוע כחלקה 1 בגוש 30233 (מספרי החלקות שונו והיום מדובר בחלקות 53 ו- 126), שנמצא בשכונת ליפתא בירושלים, תוך שקבע שאין למערערים זכויות בנכס. יצוין שהמערערים הסכימו לפינויים בבית משפט קמא וזאת תוך שהם טענו לחובת המשיבה לשלם להם פיצויים כנגד הפינוי. ואולם בית המשפט קמא פסק שאין מקום להתנות את הפינוי בתשלום פיצוי למערערים, משלא מצא שקיימות להם זכויות בנכס המקימות זכאות לפיצוי כאמור.

  2. טענתם העיקרית של המערערים לפנינו היא שבית המשפט קמא דן בפסק דינו שלא לצורך בסוגיית קיומן (או היעדרן) של זכויות למערערים בקרקע – סוגיה שלא היה מקום להידרש אליה נוכח הסכמת המערערים לפינויים, כפוף לפיצוי. כל שהיה עליו לעשות הוא להורות על עיכוב הפינוי לפרק זמן שיאפשר להם להגיש תביעה עצמאית לפיצויים. כמו כן נטען שבית המשפט קמא טעה במסקנות שאליהן הגיע לגופו של עניין בשאלת זכויות המערערים וזכאותם לפיצוי.

  3. המשיבה מצידה טוענת שלא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא. לעמדתה, משהתנו המערערים את הסכמתם לפינוי בתשלום פיצויים, לא היה לבית משפט קמא מנוס מלבחון את שאלת קיומה של זכות בנכס למערערים, על מנת לבחון האם קמה להם זכות לפיצויים המצדיקה את התניית הפינוי בתשלומם. לגופה של הכרעת בית משפט קמא טענה המשיבה כאמור שלא נפלה בה כל טעות, ולמערערים אין כל זכות בנכס.

  4. יוסף שבמסגרת ההליך שלפנינו הגישו המערערים בקשות להגשת ראיות נוספות, אשר לטענתם יש להן חשיבות רבה והן עשויות להביא לשינוי התוצאה. המשיבה התנגדה לבקשות אלו להגשת ראיות תוך שהיא טוענת שאין מקום לאפשר הוספתן, משאינן עומדות בתנאים שנקבעו לכך בפסיקה: הן אינן מסייעות לבירור האמת, מכיוון שאין בהן כל אזכור ספציפי של המערערים או הוריהם ואין בחומר זה כדי להצביע על קיומן של זכויות בנכס; לא הוכח שלא ניתן היה להגיש את המסמכים עוד בעת ההליך בבית משפט קמא, בשים לב לכך שבמסגרת הבקשה לתיקון כתב הגנה שהוגשה עוד בשנת 2011 נטען שהמערערים מצאו באותה עת מסמכים דומים; השלב המאוחר של ההליך שנמצא בשלב הערעור; ומורכבות הראיות המצריכות בירור עובדתי נוסף.

  5. בערעור זה התקיימו שני דיונים, שבמהלכם ניסו הצדדים להגיע לכדי הסדר שיסיים את המחלוקות, ובסיוע בית המשפט. עניין זה לא הבשיל לכדי הסכמה לבסוף, ובית המשפט נדרש להכריע בערעור.

  6. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות באי כוח הצדדים, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל באופן חלקי, במובן זה שהתיק יחזור לבית משפט קמא למתן פסק דין משלים לעניין הסעד ושאלת התניית הפינוי בפיצויים. מסקנתנו זו מבוססת על מספר טעמים:

  7. ראשית, אמנם כפי שנקבע בידי בית המשפט קמא ההלכה היא שיש להכיר ברשות מכללא במקרקעי ציבור רק במקרים חריגים (ע"א 3846/13 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף (21.7.2015)). אלא שזמן קצר טרם מתן פסק דינו של בית משפט קמא ולאחר פסק הדין בעניין היפר חלף, ניתן פסק דין נוסף של בית המשפט העליון – ע"א 6757/13 נחום נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח (19.8.2015) – שבו הוכרה קיומה של רשות מכללא במקרקעי ציבור בנסיבות החריגות של אותו מקרה. באותו מקרה ביסס בית המשפט העליון את מסקנתו, בין היתר, על כך שמדובר היה בהחזקה במקרקעין במשך תקופה של כ- 60 שנה וזאת מבלי שנעשו באותה תקופה פעולות מצד הרשויות לפינוי המחזיקים על אף ידיעתן על ההחזקה בנכס. בין נסיבות אותו מקרה לנסיבות ההליך שלפנינו ישנו דמיון מסוים. אך פסק הדין בעניין נחום לא אוזכר במסגרת פסק דינו של בית המשפט קמא. נוכח הדמיון האמור וכלל נסיבות העניין, יש מקום להחזיר את העניין לבית משפט קמא על מנת שיבחן את השפעתו של פסק דין זה, ככל שישנה, על תוצאות ההליך ועל הפיצוי הכספי המבוקש כנגד הפינוי, וזאת מבלי שיש בכך משום הבעת עמדה של ערכאת הערעור בשלב זה בנדון לגופו.

  8. שנית, במהלך שמיעת הערעור התברר כי משפחות אחרות שהחזיקו בקרקעות סמוכות בליפתא ושגם נגדן הוגשו תביעות לסילוק יד בידי המשיבה (אשר בשלב מסוים אף היו מאוחדות עם התביעות מושא הערעור), זכו לפיצוי בשל פינוי הקרקע כאשר קרקעות אלה הופקעו בידי עיריית ירושלים. נתון זה מעורר שאלה לא פשוטה בהתייחס לדחייה הגורפת של טענות המערערים לזכאות לפיצוי בנסיבות העניין כנגד הפינוי, ולכל הפחות העניין מצריך בירור הכולל גם נדבך עובדתי שלא ניתן לקיימו לראשונה בערכאת הערעור אלא שדינו להתברר בבית המשפט קמא תוך בחינת השלכותיו ככל שהן קיימות, על פסק הדין שניתן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ