השופט ישעיהו שנלר – אב"ד:
1.בפנינו ערעור שהגישו המערערים כנגד המשיבים, וכן ערעור שכנגד שהגישה יורשתו של המנוח יהודה כהן ז"ל (להלן: כהן או התובע) על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה חנה ינון) (ת.א. 158073/02) מיום 28.12.10 אשר קיבל באופן חלקי את התביעה שהגיש כהן כנגד המערערים וכנגד המשיבים 2 ו- 3 (להלן: הנתבעים), וחייבם יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 388,864 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן הוצאותיו של התובע ושכ"ט עורך דינו.
הרקע העובדתי וההליכים המשפטיים:
2.התובע טען בכתב תביעתו המתוקן כי המשיבה 2 (להלן: החברה) נוסדה בשנת 1994 ועסקה בסחר מוצרי צריכה, מסחר, יבוא ושיווק, וכשהמערער 1 (להלן: עודד) והמערערת 2 (להלן: אורנה) בעל ואשה, הינם המייסדים של החברה, כשאורנה מחזיקה ב- 99 מניות, ואילו עודד במניה אחת.
כך גם מונתה אורנה כמנהלת החברה, וכשחתימת כל אחד מהם בצירוף חותמת החברה, מחייבת את החברה.
ביום 14.6.95 חתמו אורנה והמשיב 3 (להלן: דוד) על הסכם, לפיו העבירה אורנה לדוד את מניותיה, כך גם את ניהול החברה (להלן: הסכם העברת המניות). אולם, לטענת התובע, בפועל המשיכו עודד ואורנה למשוך שיקים מחשבונה של החברה ולחייב אותה כלפי גורמי חוץ.
3.התובע טען בתביעתו כי הוא יבואן של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, שעונים ומוצרי צריכה אחרים, וכן עוסק בנכיון שיקים, שטרות, ומימון עסקאות כנגד עמלות מוסכמות.
לטענתו, המנוח זגורי אברהם ז"ל (להלן: זגורי) והמערער 3 (להלן: יעקב) אחיו של עודד פנו אליו, וביקשו לשתפו בעסקת רכישת טובין, שעניינה קניית סחורה מזוג סוחרים אשר רכשו את הטובין מחברה שבפירוק (להלן: הטובין), תוך הסבר כי מדובר בעסקה כדאית, בחינת הרווח שניתן להפיק, אולם התובע סירב להצעה האמורה, וסירב ליטול חלק בשותפות המוצעת.
משכך, הציעו זגורי ויעקב לתובע לממן עבורם את רכישת הטובין כנגד עמלה גבוהה שישלמו לו.
העקרונות שסוכמו, לשיטת התובע, כי החברה תרכוש את הטובין, וכי זגורי וכן עודד, אורנה ויעקב יתחייבו באופן אישי לכספו של התובע, כך לפי התביעה. להצעה זו הסכים התובע, וכשתמורת המימון יקבל עמלה בשיעור של 20% משווי הרכישה.
התובע תיאר בתביעתו כי הטובין נמצאו במושב כפר נטר. התובע הגיע למחסן המכירות ומצא שם את זגורי וכן את יעקב, כך גם את דוד, ואת מוכרי הטובין. כך גם הודיעו דוד ויעקב לתובע כי עודד הוא זה שמשמש כמנכ"ל החברה ומוסמך לחתום על שיקים בשם החברה, ועל כן הוסכם שהחברה תחתום על השיקים, וכי עודד ויעקב, יחד עם זגורי, יוסיפו חתימותיהם, וזאת כערבות אישית. כך גם הוסכם כי ימסרו לידי התובע שיקים סחירים, וזאת בשיעור של 100% משווי הטובין, דהיינו המימון בתוספת העמלה המוסכמת. למחרת הביקור, הופיעו עודד וזגורי במשרדו של התובע בתל-אביב, ומסרו לו את השיקים, תוך מחיקת הכיתוב להגבלת הסחרות, וכשלצד הביטול חתימה. כנגד קבלת השיקים, שילם התובע לנתבעים את התמורה המוסכמת.
4.עוד נאמר, כי לאחר שחלק לא מבוטל של השיקים הוצגו לפירעון וחוללו, הגיש התובע בשנת 1997 את אחד השיקים לביצוע בהוצאה לפועל, וכשפרטי החייבים הינם עודד, החברה ויעקב, וזאת בגין שיק על-סך 15,000 ₪. בהמשך, בשנת 1999 הגיש התובע שיק נוסף לביצוע בהוצאה לפועל, אף הוא על-סך 15,000 ₪, אולם עתה החייבים שצוינו בבקשה לביצוע הינם החברה, זגורי ויעקב.
בשנת 2002 הגיש התובע את התביעה המקורית כנגד הנתבעים, וזאת על-סך של 709,137 ₪ אשר הוכתרה כתביעה "חוזית, על יסוד שיקים, מרמה, הונאה" וכשלאחר מכן התיר בית המשפט את תיקון התביעה, והוגש כתב התביעה המתוקן.
יוער, כי במסגרת התביעה המקורית, כל שצוין בהקשר לנסיבות התביעה, אודות פעילות מי מהנתבעים בחברה, כך גם אודות משיכת השיקים. אולם, אין בתביעה המקורית מאומה אודות הנסיבות של מתן השיקים. כאמור, בית משפט השלום (כב' השופטת שבח-סג"נ, כתוארה אז) התיר לתובע לתקן את כתב התביעה בהוספת שיק נוסף על-סך 45,000 ₪ לסדרת השיקים. כך גם הוספת "עסקת היסוד" בגינה ניתנו לתובע השיקים מושא התובענה.
