ע"א 24090-04-16 חלימי נ' בשיר

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' סגן הנשיא ס' יוסף) ב־ה"ט 38526-03-16

1.פרותיו של המשיב רועות בכברת קרקע כלשהי. את פרותיו רועה אחיו. בבקשה שהגיש לבית משפט השלום, בגדרו של חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2002, ביקש המשיב ליתן צו כנגד המערער, משום שלטענתו הוא וחבריו פועלים כנגדו ונגד פרותיו. בית המשפט קמא נתן צו במעמד צד אחד, ואחרי דיון במעמד שני הצדדים הותיר את הצו על כנו, ואסר על המערער להתקרב מרחק 100 מטר משטח המרעה, לתקוף, לאיים וכד' על המשיב, ולשאת נשק. על החלטה זו מלין המערער בערעורו שלפניי.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים מצאתי ממש בערעור. על מנת להבין את הרקע לפרשה אתאר, כי המשיב מצוי בסכסוך משפטי עם בעליהם של המקרקעין בשטחי המרעה המדוברים. המערער, מאידך, הינו חבר בארגון "השומר החדש", שחרת על דגלו שמירה מפני פגיעות חקלאיות למיניהן, כגון גניבות חקלאיות, הסגת גבול וכד'. במסגרת פעילות התנדבותית זו עקבו המערער וחבריו על תנועות פרותיו של המשיב, ודיווחו לרשויות על הפעילות שלשיטתם הינה אסורה (כגון פלישה לשטח שלא ניתן למשיב). על פעילות זו, ועליה לבדה, עלתה חמתו של המשיב, ומכאן פנייתו לבית המשפט.

3.הנה כי כן, פעילותו של המערער ופעילות חבריו בארגון "השומר החדש" הינה כל כולה פסיבית. הם עורכים סיורים, תצפיות וכד', ומדווחים לרשויות את שעיניהם רואות. בכך אין כל הטרדה מאיימת על המשיב או על כל אדם אחר, ודאי לא לפי משמעותה בחוק מניעת הטרדה מאיימת. אכן, פעילותם של חברי הקבוצה אינה לרוחו של המשיב, אך לא משום שהם משמיעים איומים כלפיו, איומים שאין כל אינדיקציה לקיומם, כי אם משום עצם פעולת הפיקוח שהם מבצעים.

במאמר מוסגר אציין, כי אין דעתי כדעתו של כב' השופט קמא, לפיה המערער נטל על עצמו פעילות שיטור בלא שהוסמך לכך. פעילותו אינה פעילות שיטור, אין הוא פוגע באיש ואין הוא מפעיל פעולות שיוחדו לכוחות השיטור למיניהם. כל פעילותו, כפעילות כלל חברי קבוצת "השומר החדש", מתמצית, כאמור, בסיורים, תצפיות וכד', בלא הפעלה של סמכויות שיטור שאין בידיהם.

4.בשולי הדברים אוסיף, כי את פרותיו של המשיב רועה אחיו. על כן, אפילו היה ממש בטענות שהעלה המשיב בפני בית משפט השלום, הרי שהאיומים וההטרדה הנטענים אינם מכוונים אליו כי אם אל אחיו. הואיל וכך, לו עצמו אין כל עילה לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן צו על פי החוק המדובר. די היה בעובדה זו על מנת לדחות את הבקשה מיניה וביה, שהרי האח הוא שצריך היה להגיש את הבקשה, ולא המשיב.

5.מן המקובץ עולה, כי לא היה כל מקום להיענות לבקשתו של המשיב ליתן צו למניעת הטרדה ואיומים שלא הוכחו. הואיל וכך הנני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט קמא, והצו שניתן בגדרה כנגד המערער.

המשיב ישלם למערער את אגרת הערעור, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 8,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ו, 24 מאי 2016, בהעדר הצדדים.