ע"א
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים
|
2235-15
21/11/2016
|
בפני השופטים:
1. הנשיאה מ. נאור
2. נ' הנדל
3. י' עמית
|
| - נגד - |
המערער:
שאהין סבית
עו"ד חוסאם סבית
|
המשיבה:
לשכת הסדר הזכויות במקרקעין חיפה
עו"ד טל מרקוס
|
| פסק דין |
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.2.2015 בת.א. 11488-02-09 שניתן על ידי כבוד השופט א' קיסרי
|
|
תאריך הישיבה:
|
כ"ז באדר א התשע"ו
|
(7.3.2016)
|
הנשיאה מ' נאור:
ערעור על פסק דינו מיום 2.2.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 11488-02-09 (השופט א' קיסרי), בעניין הפיצוי למערער בגין זכויותיו בקרקעות אשר בכפר איקרית.
רקע וההליך הקודם
- ברקע לערעור שלפנינו ניצבת פרשת הכפרים איקרית ובירעם. פרשה רגישה וסבוכה זו שימיה כימי מדינת ישראל תוארה בהרחבה בפסיקה בעבר (ראו בפרט, בג"ץ 840/97 סבית נ' ממשלת ישראל, פ"ד נז(4) 803, 811-806 (2003) (להלן: בג"ץ איקרית)). אשר על כן, אסתפק בתיאור הדברים הרלוונטיים לענייננו בקיצור נמרץ. הכפר איקרית נכבש במלחמת העצמאות על ידי צה"ל. תושביו נצטוו לפנותו ומאז לא הורשו לשוב אליו. בשנת 1953 הועברו קרקעות הכפר לקניין המדינה, לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: החר"מ). בשנים הרבות שחלפו מאז התנהלו מגעים בין עקורי איקרית לבין רשויות המדינה בנוגע לאפשרות חזרתם לכפר ולגבי זכאותם לפיצויים. שאלות בעניין זה הגיעו מעת לעת גם לפתחו של בית משפט זה (ראו, למשל, בג"ץ 141/81 ועד עקורי איקרית כפר רמה נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו(1) 129 (1981); בג"ץ 239/51 דאוד נ' ועדת הערעורים לאזורי בטחון בגליל, פ"ד ו 229 (1952); בג"ץ 64/51 דאוד נ' שר הבטחון, פ"ד ה 1117 (1951)).
בשנת 2001, במסגרת בג"ץ איקרית, נמסר לבית המשפט כי הממשלה נכונה לבחון אפשרויות שונות לפיצוי ולשיקום עקורי איקרית ובירעם, לרבות בדרך של הקצאת קרקעות במקום מושבם הנוכחי. על בסיס המלצת בית המשפט גיבשו המשיבים דשם הצעת פיצויים שהוגדרה בפסק הדין "נדיבה למדי" (שם, בעמ' 811). כמו כן, הם הסכימו לבחון אפשרות של פיצוי בקרקע לעקורי איקרית ובירעם העוסקים בחקלאות (להלן תכונה ההצעה: הצעת איקרית). ההצעה נדחתה על ידי העותרים באותו הליך בנימוק שרק השבתם לכפריהם תפצה אותם על העוול שנגרם להם (שם). בסופו של דבר, נדחתה העתירה בבג"ץ איקרית, בה התבקשו ביטולן של העברת אדמות איקרית לרשות הפיתוח והקצאת אדמות לעותרים באותו אזור. בית המשפט קבע כי אין עילה לאכוף הקצאת קרקעות לעותרים במקום וכי הסעד לו הם זכאים הוא פיצויים, בכסף או בקרקע. השופטת ד' דורנר העירה כי אם יחול שינוי במצב המדיני ראוי יהיה לשקול פתרון אחר שיאפשר להם להתיישב באותו אזור. עתירה לדיון נוסף בפסק הדין נדחתה (דנג"ץ 6354/03 סבית נ' ממשלת ישראל (18.6.2004) (להלן: דנג"ץ איקרית)).
- בתיק שלפנינו מתעוררת שאלת הפיצוי לאחד מעקורי איקרית. המערער הוא אחד מארבעת היורשים של בעל הזכויות במקרקעין אשר בכפר (להלן: המנוח). קרקעות אלה הועברו בשנת 1953 לרשות המדינה, בדומה ליתר אדמות איקרית. בשנת 2005 הגיש המערער המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה בה ביקש פיצוי בגין קרקעותיו, על בסיס הצעת איקרית (ה"פ 196/05, השופט א' קיסרי).
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת