ע"א 21417-09-14 אלהודא לחינוך ותרבות בע"מ נ' זורי ואח'

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' ס. הנשיא ערן נווה), בת.א. 49020-03-12 מיום 29/6/14.

העובדות הצריכות לענייננו.

1.עסקינן בתביעות שהוגשו לפיצויים בגין הפרת הסכם, בסך של 100,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

א. בשנת 05' נרשמו המשיבים ללימודי רפואה אלטרנטיבית (רפואה סינית) במסגרת המערערת - "מכללת אלהודא לחינוך ותרבות בע"מ" (להלן גם: המכללה), אשר פרסמה הודעה על "תחילת הרשמה" למקצוע הרפואה האלטרנטיבית "הראשון מסוגו באזור", וציינה כי בסיום הלימודים יקבל הבוגר תעודה המאושרת מהאגודה העליונה, המכשירה אותו לעבוד במקומות המפורטים בפרסום: "קופות חולים, מרפאות פרטיות, אפשרות פתיחת קליניקה פרטית עצמית, מכוני פיזיותרפיה, בתי אבות, בתי חולים פרטיים וממלכתיים, קבוצות ספורט וכו'". כמו כן נכתב כי "משך החוג - ארבע שנים, בכל שנה ילמד הסטודנט 800 שעות, יומיים בשבוע בשעות אחר הצהריים". (להלן: הפרסום).

בפרסום פורטו מקצועות הלימוד בכל אחת מהשנים דלעיל. כך נכתב כי בשנה הראשונה יילמדו המקצועות "שיאצו – הטיפול דרך האצבע: רפלקסולוגיה – הטיפול דרך כף הרגל. עיסוי רפואי – מסאג'ים טבעיים", וכי בסיומה יקבל בוגר הזכאי לכך תעודה במקצועות שצוינו, אשר תיתן לו זכות לעבוד בהם. בשנה השנייה היו הסטודנטים אמורים ללמוד "רפואה סינית, היסטוריה ופילוסופיה סינית, מסלולים בגוף ונקודות דיקור"; בשנה השלישית היו אמורים ללמוד "דיקור בזריקות, תרגול ויישום", ובשנה הרביעית - "מקצועות ברפואה המערבית וכוללת: אנטומיה, פיסיולוגיה, ביולוגיה, פרמקולוגיה, כימיה, מעבדה רפואית".

ב. המשיבים שילמו שכר לימוד שנתי בסך 13,000₪, סיימו לימודי השנה הראשונה, נרשמו לשנה השניה, החלו ללמוד, אך לא השלימו את לימודי השנה השנייה.

2.תמצית טענותיהם של הצדדים בבית משפט קמא

א. המשיבים טענו בתביעתם, כי נרשמו ללימודים על יסוד הפרסום אשר התברר כמטעה וכמצג שווא. בניגוד לפרסום של תוכנית לימודים מסודרת ארבע שנתית, הכוללת 800 שעות לימוד בכל שנה במשך יומיים בשבוע, אשר בסופה יקבלו תלמידים העומדים בדרישות המכללה, תעודה מוכרת על ידי האגודה העליונה לרפואה אלטרנטיבית בישראל (להלן: האגודה העליונה), המאפשרת להם לעבוד במסגרת קופות חולים ובמסגרות אחרות - למדו המשיבים בפועל פחות מ- 150 שעות לימוד בשנה הראשונה, ללא תוכנית לימודים מובנית, מסודרת וידועה מראש, והתברר כי המכללה לא היתה כלל מוסמכת להעניק להם תעודות גמר מוכרות לקורסים שנלמדו בה.

המשיבים לא הפיקו תועלת מהלימודים, ואיבדו למעשה שנתיים, בהם יכלו ללמוד במסגרות מוכרות שיכשירו אותם לעסוק ברפואה אלטרנטיבית, כפי שחפצו. משכך, הפסיקו את לימודיהם במכללה, ורובם עברו ללמוד במכללה אחרת, בה התקיימה מערכת לימודים ארבע שנתית, בהיקף של 3,500 שעות, בסיומה היו זכאים לקבל תעודה מוכרת מאותה מכללה.

הפיצוי הנדרש על ידי המשיבים כלל החזר שכר לימוד, הוצאות נסיעה ואש"ל (אכילה, שתיה, לינה) בסכום של 600 ₪ למשך 20 חודשים, אובדן שכר עבודה ופיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם.

ב. המכללה הכחישה את טענות המשיבים, אם כי אישרה כי נפלה טעות בפרסומיה לעניין היקף שעות הלימוד בשנה, עקב טעות של הגרפיקאי, לשיטתה. לטענתה, עם פתיחתה של שנת הלימודים הראשונה, הובהר לתלמידים כי הכוונה בפרסום היתה להיקף של 800 שעות לימוד לכל ארבע השנים. כך גם אישרה כי התעודות שקיבלו התלמידים לאחר סיום הקורסים נשאו שם של מכללה אחרת, ולא של המכללה, אך לטענתה אין מדובר בשוני מהותי, ומדובר בעניין פנימי של המכללה, אשר היתה בתהליך של מתן הכרה, שהופסק בין השאר כתוצאה מפעולות "חתרניות" של המשיבים, שהסיתו גם תלמידים אחרים. לטענתה, הלימודים התנהלו על פי תוכנית לימודים מסודרת וידועה מראש, והיא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המשיבים.