ע"א 2128-10-14 כוכבי ואח' נ' לוינסקי

1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ק' אניספלד) מיום 28.7.2014 לפיו נדחתה תביעת המערערים ללא צו להוצאות.

מהות התביעה בבית משפט קמא

2.בפני בית משפט קמא הונחה תביעה כספית בגדרה עתרו המערערים לחייב את המשיב בפיצויים בגין הפרת הסכם שנכרת ביניהם לפיו התחייב המשיב לבצע עבודות בניה ושיפוץ בבית המערערים. בתביעתם טענו המערערים כי המשיב התחייב להתחיל בעבודות ביום 28.7.2011 ולסיימן לכל המאוחר ביום 22.10.2011 אלא שהוא ביצע את העבודות בעצלתיים, ולאחר שבצע עבודות הריסה, נטש ביום 31.8.2011 את העבודה בעודה באיבה. המשיב כפר בכתב הגנתו בקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים. לדבריו, כל שסוכם הוא שעד לחתימת הסכם מחייב, ועל רקע מתן הצעת מחיר על ידו והחלפת הערות לטיוטת הסכם שלא נחתמה, הוא יחל בביצוע עבודות הריסה בבית שתמורתן בסך 28,215 ₪ שולמה לו. המשיב הוסיף כי המערערים הם שהפסיקו את עבודתו בטרם חלף המועד להשלמתה ועל כן הם אלו שהפרו את ההסכם.

מטעם המערערים נשמעה עדותם של המערערת ושל המהנדס בן עזרא שנתן חוות דעת מטעמם, בה העריך את שווי העבודות שביצע המשיב בדירה ואת היקף הנזקים שגרם. המשיב הגיש תצהיר אולם לא התייצב לדיון ומפי בא כוחו שהופיע נמסר כי הלה שוהה מחוץ לישראל.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.בפסק דינו, דחה בית משפט קמא את טענת המערערים לפיה נכרת עם המשיב הסכם מחייב. נאמר כי הצעת המחיר שצורפה לתצהירה של המערערת, הקריאה בחלקה בלבד, מלמדת כי מדובר בהצעה לא סופית שנקבה במחיר בסך 155,700 ₪ עבור חלק מהעבודה שהוגדה כאופציה א' וכללה בנוסף מספר חלופות כתוספת לאופציה א'. עוד ציין בית משפט קמא כי בניגוד לעמדת המערערים, לא נקבעו בהצעה תאריכי ביצוע ומועדים להתקדמות בביצוע העבודה. כל שנאמר בהקשר זה שההצעה תעמוד בתוקפה למשך שלושים יום וכי משך ביצוע העבודות על פיה יהא שלושה חודשים. הואיל והמערערת הדגישה את חשיבות מועד תחילת העבודה וסיומה בעבור המערערים, הרי חסרונם של תאריכי תחילת העבודות וסיומן מעיד על כך שלא דובר בהסכם שלם ומוגמר אלא בנדבך מקדמי בשלב המשא ומתן בין הצדדים. בית משפט קמא הפנה להודעת דוא"ל שקיבל המשיב מהמערערים ביום 3.8.2011, ואשר תוכנה לא הוכחש על ידי המערערת, בה הובעה התייחסות לכך שטרם נחתם הסכם בין הצדדים. בהקשר זה נאמר כי המערערת לא הצליחה להסביר כיצד מתיישב תוכן ההודעה עם טענתה כי ההצעה מגלמת הסכם מחייב ותקף בין הצדדים.

4.בית משפט קמא הוסיף כי עדות המערערת, עדות יחידה שנשמעה מטעם המערערים בכל הקשור לכריתת ההסכם עם המשיב ולתוכנו בלטה בחולשתה, עד כדי כך שאין ליתן בה כל אמון. בתוך כך צוין כי אם בתצהירה השליכה המערערת את יהבה על ההצעה כביטוי להסכם שנכרת בין הצדדים, הרי בעדותה שינתה את טעמה והעלתה גרסה חדשה לפיה ההסכם על ביצוע העבודות נכרת בינה לבין המשיב בפגישה שהתקיימה בין השניים פנים אל פנים וכי אין בנמצא מסמך כתוב המבטא את ההסכם. זאת בניגוד לגרסת התצהיר.

5.יוער כי עבודות הבניה והשיפוץ אותם בקשו המערערים לבצע בביתם, נעשו בתום שנתיים בהם שהו בחו"ל ולקראת חזרתם ארצה. מתצהיר המערערת עולה כי עד למועד הגעתה לישראל בסוף חודש אוגוסט 2011, בעת שהמשיב כבר עבד בדירה, התנהלו כל המגעים עמו בעודם בחו"ל. מכאן שלא ברור מתי הספיקה המערערת לכרות הסכם עם המשיב פנים אל פנים, עובר לתחילת ביצוע העבודה ולפני הגעתה ארצה. בית משפט קמא קבע כי עדות המערערת לקתה בשינויי גרסה שלא ניתן להם הסבר מניח את הדעת בעניין מהותי וכי יש להסיק מכך על מידת האמון שניתן לייחס לדבריה.