ע"א 21094-12-13 עבד אלראוף ג'בארין נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על פסק-דין מיום 28.10.13 בת"א 14043-03-09 בבית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת באום), בו התקבלה תביעה לסילוק יד ופינוי.

תמצית השתלשלות העניינים הרלוונטית –

1. המדינה, המשיבה בהליך זה (להלן: "המשיבה"), הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 20399 בישוב זלפה אשר בתחום המועצה המקומית עירון (להלן: "המקרקעין"). מעיון בנסח מלשכת רישום המקרקעין בחיפה עולה כי זכויות הבעלות נרשמו על שם המדינה בשנת 1987 בעקבות רישום הסדר בעקבות הליכי הסדר.

2. מר מוחמד עבד אלראוף ג'בארין (להלן: "המערער") מחזיק בפועל בחלק מן המקרקעין, בשטח של 56 מ"ר (להלן: "השטח שבמחלוקת"), כאשר חלק מביתו בנוי על שטח זה (להלן: "המבנה"). יובהר כי המבנה, בו מתגוררים המערער ומשפחתו, הינו בשטח של כ-130 מ"ר, אך הוא ממוקם בדיוק על קו הגבול בין שתי חלקות (חלקה 2 וחלקה 1), כך שמחציתו של המבנה בנויה על המקרקעין שבבעלות המשיבה והמחצית השניה בנויה בחלקה שבבעלות פרטית, אשר לגביה אין למשיבה טענות (וראו את התשריט שצורף כנספח ב' לכתב התביעה בבית המשפט קמא ואת מוצג ת/1 שם).

3. הגם שהמשיבה הפכה לבעלת המקרקעין עוד בשנת 1987 - רק בשנת 2007, בחלוף עשרים שנים, התבצע סיור בשטח, ובו התגלה כי המבנה בנוי בחלקו על המקרקעין של המשיבה. למערער נשלח מכתב ובו הוא נדרש לסלק ידו מהשטח שבמחלוקת, ולחילופין – לפנות למשיבה בבקשה להחכיר את השטח שבמחלוקת בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1165 (מכתב מיום 30.11.2008 – נספח ג/1 לכתב התביעה בבית המשפט קמא).

4. הואיל והמערער לא פנה למשיבה כאמור - ביום 24.3.09 הגישה המשיבה תביעה לסילוק ידו של המערער מן החלקה ולמתן צו להריסת המבנה. התביעה הוגשה גם כנגד אחיו של המערער, אך הוא אינו צד להליך הערעור הנוכחי.

5. בכתב ההגנה שהגיש המערער, הוא הודה בשימוש בשטח שבמחלוקת אך טען להגנתו את הטענות הבאות: תחילה, נטען כי רישום המשיבה כבעלת המקרקעין נעשה מתוך טעות, שכן הזכויות במקרקעין ניתנו במתנה לאביו של המערער או שנרכשו מטעמו עוד בשנת 1956 (מאת אדם בשם אחמד מוסטפא אמארה) ולא היה מקום לרשום את המדינה כבעלים במסגרת הליך ההסדר בשנת 1987. טענה שניה היתה כי המבנה נבנה בשנים 1979 עד 1983, עובר לרישום הבעלות של המדינה. עוד נטען כי אין מקום להורות על הריסת בית המגורים של המשפחה, ובמיוחד שעה שהמשיבה הגיעה להסכמות עם מחזיקים אחרים, במקרקעין סמוכים, בנסיבות דומות - באופן שהתאפשר להם להמשיך ולהחזיק במקרקעין.

6. נוכח האמור מעלה, הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך לאחר תחילת ההליך בבית המשפט קמא וניסו להסדיר את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, בהמלצתו. מטעמים שונים - הדבר לא צלח. משכך, ביום 28.10.13 נתן בית המשפט קמא את פסק דינו, לאחר שמיעת חקירות של המצהירים מטעם הצדדים, וכמצוין מעלה - התביעה של המשיבה התקבלה.

   פסק הדין של בית המשפט קמא -