ע"א 20851-10-13.המערערים

השופטת ש. דברת, ס. נשיא:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריית גת בת.א 1286-04 אשר ניתן על ידי כב' השופט איל באומגרט ביום 23.6.13, בו חויבו המערערים לשלם  למשיבה סך של 600,000 ש"ח בצירוף מע"מ וריבית מיום הגשת התביעה.

   רקע

2. המשיבה, סלוקי שלמה ובניו בע"מ (להלן - "המשיבה") הינה חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות וניכיון שיקים. ביום 22.12.03 הגיע המערער 3, נדב פרץ (להלן - "נדב") למנהל התובעת, מר יצחק סלוקי (להלן - "סלוקי"), וביקש לבצע עסקת ניכיון שיקים. במסגרת העסקה מסר נדב למשיבה שני שיקים בסך 275,000 ש"ח כל אחד, אשר נמשכו מחשבונה של חברת אקורד הנדסה בע"מ (להלן - "אקורד") לפקודת המערערת 1, עצמת אריאל בע"מ (להלן - "עצמת אריאל"). נדב הסב את השיקים לפקודת המשיבה בחתימתו ובחותמת החברה, כאשר הוא ושי אייזנברג (להלן - "אייזנברג"), מנהלה של אקורד, חתמו על השיקים כערבים. בתמורה, קיבל נדב שיק מזומן בסך 488,000 ש"ח, כאשר הריבית בעסקה נגבתה מראש. השיק הראשון נפרע במועד (31.1.04), אולם השיק השני חולל בשל העדר כיסוי.

   ביום 17.2.04 - עוד טרם חילול השיק השני - בוצעה עסקת ניכיון שיקים נוספת במשרדי חברת אקורד, כאשר אייזנברג מסר לסלוקי 4 שיקים של אקורד על סך 100,000 ש"ח כל אחד, ובתמורה להם הלוותה המשיבה לאקורד סך של 376,400 ש"ח, כך שגם כאן הריבית נגבתה מראש. על השיקים חתמו כערבים נדב ואייזנברג. הפעם כל השטרות חוללו, אייזנברג עזב את הארץ, ואקורד נכנסה להליכי פירוק.

    

3. ביום 2.4.04 נפגש סלוקי עם נדב ועם המערער 4, דניאל פרץ (להלן - "דניאל"). בפגישה זו התחייבו נדב ודניאל, כי כשותפיו של אייזנברג הם יוודאו שהשיקים יפרעו, וחתמו ערבות לפירעון השיקים על גבי השיקים הן בשם עצמם והן בשם עצמת אריאל ובשמה של דר חן ניהול פרויקטים בע"מ (להלן "דר חן"). כן נחתם זיכרון דברים בו הוסכם - בנוסף לחתימת הערבות לשיקים - כי המשיבה תמתין 100 ימים עד לפניה לטיפול משפטי, כאשר בתקופה זו ינתן שעבוד בערך של פי 2 מגובה החוב; כן הוסכם, כי ככל שהחוב לא ישולם תוך שנה תינתן אפשרות להעביר את השיקים לגורם אחר. דניאל גם התחייב לא לצאת מהארץ ללא הודעה והסכמה מראש של סלוקי (נספח י"ג לכתב התביעה). כעבור מספר ימים, בהתאם להתחייבותם של נדב ודניאל, חתם גם גיסם, חיים סויסה (להלן - "סויסה"), כערב לשיקים.

   ביום 31.5.04 חתם סלוקי על הסכם עם אייזנברג באמצעות בא כוחו, לפיו אייזנברג ישלם לו 75,000 ש"ח ובתמורה יופטר מערבותו ביחס לשיקים עליהם חתם כערב (נספח יד לכתב התביעה). הסכום שולם בהתאם.

   לאחר שמאמצים שונים להסדיר את תשלום החוב לא צלחו, הוגשה תביעה בסך 600,000 ש"ח נגד עצמת אריאל, אקורד ודר חן, וכן נגד נדב, סויסה ודניאל, לתשלום סכום השיקים שלא כובדו בהפחתת הסכום ששולם על ידי אייזנברג.

4. בית המשפט קמא קיבל התביעה ודחה הטענה, כי ההסכם נחתם תחת כפיה אשר התבטאה באיומים של סלוקי, שיפנה לגורמים עבריינים שיגבו עבורו את החוב. נקבע, כי המדובר בטענה כבושה אשר לא פורטה ולא נתמכה בראיות כלשהן ולא ניתן ליתן אמון בעדותם של דניאל ונדב בדבר האיומים; לעומת זאת, קיבל בית המשפט את עדותו של סלוקי, אותה מצא כעקבית ומהימנה, כי לא היו איומים. עוד נקבע, כי תוכן זיכרון הדברים אינו מלמד על קיומה של כפיה שכן בזיכרון הדברים קיימות גם הוראות המיטיבות את מצבם של המערערים, כיוון שהתנאי המגדיל את גובה הביטחונות ניתן על מנת שהחוב לא יגבה באופן מידי וממילא, התנאי של עיכוב יציאה מהארץ לא מומש בפועל.

   בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן - "חוק הלוואות חוץ בנקאיות") אינו חל כיוון שהחוק מחריג במפורש לווה שהוא תאגיד, וכאן ההלוואות ניטלו על ידי עוצמת אריאל ואקורד, שהם תאגידים. ממילא, חובת הגילוי לפי סעיף 3 לחוק זה קוימה שכן הצדדים ידעו אודות תנאי העסקה.

   עוד נקבע, כי הסכמת המשיבה לפטור את אייזנברג מערבותו אינה מקימה הגנת הפטר לערבים האחרים שכן סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן - "חוק החוזים"), קובע כי הפטר לאחד הערבים יפטור את האחרים רק אם לא משתמעת מההפטר כוונה אחרת, וכאן קבע ההפטר במפורש, כי המשיבה תוכל להמשיך בהליכים נגד הערבים האחרים. בית המשפט קמא הוסיף, כי לא הוכח שמתן ההפטר פגע ביכולת המשיבה לפרוע את הסכום שכן לא נטען וודאי שלא הוכח, כי אייזנברג יכול היה לשלם סכומים גבוהים מששילם.

   בית המשפט קמא ציין, כי התרשם בשלילה ממהימנותם של נדב ודניאל ונראה כי האמת אינה נר לרגליהם. לעומתם, קיבל בית המשפט את עדותו של סויסה, אשר נתמכה במסמכים רפואיים, כי הוא סובל מנכות נפשית ואינו קשור לעסקים כלשהם ולא ידע על מה הוא חותם כאשר חתם על הערבות. גם המשיבה תמכה בעמדה זו. משכך, נקבע, כי לא ניתן ליחס חשיבות לחתימתו אשר ניתנה תוך ניצול חולשתו הנפשית והתביעה נגדו נדחתה.

   טענות הצדדים