ע"א 20570-06-14 כבאזה נ' עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

1.מונחת לפני בקשתו של המבקש לפטור מהפקדת ערבון נוכח מצבו הכלכלי.

2.עסקינן בערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב- יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 07.04.2014 (תא"ק 57144-10-13), הדוחה בקשתו לרשות להתגונן וכפועל יוצא נעתרת לתביעת המשיבה לסילוק ידו של המבקש מדירה שבבעלות המשיבה, המשמשת לדיור הציבורי ברחוב החלוצים 4 באור יהודה (להלן: "ההחלטה").

ביום 08.04.2014 ניתן פסק דין המורה למבקש לפנות את הדירה לא יאוחר מיום 11.05.2014 וכן נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 655 ₪ בגין חוב שלא הוכחש (להלן: "פסק הדין").

3.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נעתרה על ידי בית המשפט (כב' השופטת י. שבח - ראה החלטה מיום 22.07.2014).

המסגרת הנורמטיבית

4.הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

5.         על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד לאחרונה בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).

תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד ..."

(ההדגשה במקור)