ע"א 20460-10-16 אבו ליל נ' ממ"ד חברת שיפוצים בע"מ

1.המשיבה זכתה, בשעתה, במכרזים שפרסמה מידי פעם עמידר לשיפוץ דירות. את עבודת השיפוץ נהגה המשיבה לעשות באמצעות קבלני משנה. במהלך העבודה העביר קבלן המשנה לידיה חשבונות חלקיים של עבודה שהוא ביצע, כל חשבון הועבר למפקח מטעם עמידר, שבתורו בדק את החשבון ואישר את שאישר, ועמידר שילמה למשיבה על פי החשבון המאושר. סכום זה היתה המשיבה מעבירה לקבלן המשנה, בניכוי חלקה לפי המוסכם.

2.בשנת 2012 התקשרה המשיבה עם המערער בחוזה, לפיו הוא התחייב לבצע עבורה, בקבלנות משנה, עבודת שיפוץ של דירה של עמידר בקריית עקרון. דרך ההתנהלות שתוארה מעלה נהגה גם הפעם. המערער החל עושה את עבודת השיפוץ, אלא שבניגוד לעבודות קודמות שעשה עבור המשיבה, הוא החל נעדר מן העבודה לעיתים תכופות, ולבסוף חדל מלהגיע לעבודה, לאחר שביצע אך חלק ממנה. לגירסת המשיבה, חרף המנגנון המתואר מעלה להעברת כספים לקבלן המשנה, היא שילמה למערער על חשבון המגיע לו, משמע בטרם השלים את ביצוע מלוא העבודה, וממילא בטרם אושרה על ידי המפקח מטעם עמידר. כיוון שכך, משנטש המערער את אתר העבודה, היא ביטלה צ'ק שמסרה לו על חשבון. הוא הגיש את הצ'ק לביצוע, המשיבה הגישה התנגדות, והתנגדותה נדחתה. כיוון שכך הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום, בה תבעה להשיב לידיה סכומים ששילמה למערער ביתר, ולכך הוסיפה דרישה לתשלום הפיצויים המוסכמים בסך של 100,000 ₪, כיוון שבנטישתו את האתר הפר המערער את החוזה עמה.

3.להגנתו טען המערער, כי השלים כמעט את כל העבודה שנתבקש לעשות בדירה בקריית עקרון. הוא הוסיף וטען, כי את העבודה הוא עזב לפי בקשתו של מנכ"ל המשיבה, לאחר שהמערער סירב לבצע עבודה עבור בתו של המנכ"ל. ממילא אין לומר עליו כי הפר את החוזה, ועל כן אין לחייבו בפיצויים המוסכמים. לכך הוא הוסיף, כי הכספים שקיבל מאת המשיבה היו תמורה לעבודה שהוא ביצע בפועל, ולא על חשבון עבודה עתידית, ולכן הם מגיעים לו.

4.בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבה, לפיה עזב המערער את העבודה בלא שהשלימהּ, כאשר בין לבין הוא קיבל כספים על חשבון, למעלה מן התמורה המגיעה לו בגין העבודה שביצע בפועל. כיוון שאת העבודה נטש המערער בלא כל הצדקה, יש לומר עליו כי הפר את החוזה. כיוון שכך, עליו להשיב לידי המשיבה את הכספים ששילמה לו ביתר. נוסף על כך עליו לפצותה על נזקיה. את סכום הפיצויים המוסכם (בסך 100,000 ₪) החליטה כב' השופטת קמא להפחית ולהעמיד על סך של 20,000 ₪, מטעמים שפרשה בפסק הדין. בערבו של יום חויב המערער לשלם למשיבה סך 93,999 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחה.

5.על פסיקה זו מלין המערער, בהודעת ערעור מפורטת שהניח לפניי. המשיבה מבקשת להותיר את פסיקת בית משפט השלום על כנה.

6.לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק בית משפט השלום, ובכתבי הטענות שהונחו לפניי בהליך הערעור, ולאחר ששקלתי בטענות הצדדים בערעור, לא ראיתי טעם ראוי להתערבותי בפסק הדין של בית המשפט קמא. הודעת הערעור מופנית, רובה ככולה, לממצאים שבעובדה שיצאו מלפני הערכאה המבררת, ובכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. המקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. הטענות שמעלה המערער מבקשות לשכנע מדוע היה מקום להאמין לעדות של פלוני ולא ליתן אמון בעדות של אלמוני; מדוע היה על בית המשפט קמא להעדיף מסמך כזה על פני מסמך אחר; ועוד כיוצא באלו טענות, המבקשות לנתח מחדש את מסכת הראיות, ולהסיק מהן מסקנה שונה מכפי שהוסקה בידי בית המשפט קמא. כיוון שלא יכולתי לראות טעות בהסקת מסקנות זו, לא סברתי כי ראוי לי שאתערב בשרטוטה של התמונה העובדתית שנקבעה בידי כב' השופטת קמא. ולאחר שנקבעה תמונה עובדתית זו, המסקנה המתבקשת הינה, כי המערער הפר את חוזהו עם המשיבה, ומכאן שעומדת לה זכות לפיצוים, ובעקבות ביטול החוזה – להשבה של כספים שהועברו ביתר. בכל הנוגע לפיצויים המוסכמים, אלו הופחתו כאמור, מטעמים שמנתה המשיבה. טעמים אלו אין עליי לבחון, הואיל ולא הוגש ערעור מצידה של המשיבה. את סכום הפיצויים לאחר הפחתתו על המערער לשלם למשיבה, כפי שנקבע בפסק הדין.

7.סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורכי דין בערעור בסך של 15,000 ₪. המזכירות תעביר סכום זה למשיב מתוך כספי הערבון שהפקיד המערער. ההעברה אפשר ותיעשה באמצעות ב"כ המשיבה.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.