ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
19524-04-16
22/04/2016
|
בפני השופטת:
עדי חן-ברק
|
| - נגד - |
מערערים:
ילנה נזרוב ואח'.
|
משיבים:
איתי שטאוי
|
| החלטה |
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, דין הבקשה להידחות.
1.הכלל בבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין הינו כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי לממש את
פירות זכייתו באופן מיידי וכי הגשת ערעור על פסק הדין אינה מעכבת את ביצועו.
בית המשפט רשאי לחרוג מכלל זה ולעכב את ביצוע פסק הדין, מקום בו הוכיח המערער על פסק הדין קיומם של שני תנאים מצטברים כדלקמן:
א. סיכויי הערעור גבוהים.
ב. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש- קרי, אם יבוצע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור, הדבר יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל (ראו ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות בע"מ נ' Geo Vision Inc.,ניתן ביום 10/3/14;
ע"א 1981/13 בהה אלדין נ' עבדאללה, ניתן ביום 4/6/13).
2.בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות": ככל שמאזן
הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה הנוספת להוכחת סיכויי הערעור ולהיפך.
3.נפסק כי מבין שני התנאים הנ"ל התנאי של מאזן הנוחות הינו התנאי המרכזי והעיקרי בין השניים (ע"א 4547/13 ממ"י נ' מפעלי צאן, ניתן ביום 7/7/13; ע"א 3326/13 מעון פאר הר ציון נ' שמואלי, ניתן ביום 13/6/13).
במסגרת הוכחת התנאי בדבר מאזן הנוחות על המבקש להוכיח כי אם יבוצע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור, הדבר יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל (ראו ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות בע"מ נ' Geo Vision Inc.,ניתן ביום 10/3/14 ).
4.כשעניינו של פסק הדין בתשלום כספי, כבענייננו, אין נטיית בית המשפט לעכב את ביצועו אלא כאשר יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור (ע"א 7221/01 רובינשטיין נ' שובל פ"ד נו(4) 178.
5.המבקשות טוענות כי קיים חשש שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים למבקשים במקרה והערעור יתקבל.
ברם טענה זו נטענה באופן סתמי וכללי, מבלי שהמבקשים פירטו על מה מבוסס חשש זה ומבלי שהומצאה כל ראיה לכך.
בשים לב לגובה החיוב הכספי בפסק הדין שאינו גבוה (כ- 37,000 ש"ח כולל הוצאות) ובשים לב לזהות המשיב (עורך דין במקצועו), ומשהמבקשים לא הציגו תשתית ראייתית ולו מינימאלית בדבר הקושי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, הרי שלא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ועל כן אין מקום לסטות מנקודת המוצא לפיה זכותו של הזוכה בפסק הדין לקבל את כספי החיוב לאלתר, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, אם כי אומר בזהירות הראויה כי גם הם אינם מובהקים נוכח האפשרות לקבוע על בסיס הראיות שהוצגו כי קיימת זכאות לשכר ראוי עד מועד הייצוג בפועל, ואף לכמת גובה השכר הראוי גם ללא חוות דעת מומחה.
