זהו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע בתא"מ 10829-03-13 מיום 22.10.15 (להלן: "פסק הדין").
המערערת הגישה ערעור על פסק הדין, הצדדים הגישו עיקרי טיעון והתקיים בפניי דיון ביום 23.5.16 כאשר בסופו של יום, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בפשרה.
הערעור ברובו נסב סביב טרוניה אחת בלבד של המערערת והיא שכב' בית המשפט קמא לאחר שחייב את המשיב לשלם למערערת סך של 120,000 ₪, החליט לקזז מסכום זה סך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני עקב "הפסקה פתאומית והחד צדדית של ההתקשרות ללא התראה על הכוונה לבטל את ההסכם באם יוחזר שיק כלשהו, ומתן אפשרות לנתבע לעמוד בהסכם" (עמ' 4 שורות 18-20 לפסק הדין).
מכיוון שהמחלוקת היחידה שעמדה בבסיס הערעור הינה סוגיית הקיזוז של 30,000 הש"ח, הסכימו הצדדים להצעתי כי בית המשפט יפסוק במסגרת 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק").
משמעות ההסכמה למתן פסק דין בפשרה כאמור לעיל הינה כי אפסוק בכמה יש להפחית את סכום הנזק הממוני שנפסק לחובת המערערת ולזכות המשיבים.
פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום (דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.
בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק.
גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337).
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עינתי בטעיוניהם שבכתב, עינתי בפסק הדין, ולאור העקרונות הנ"ל, הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום "הנזק הלא ממוני" שעל המערערת לפצות את המשיב בסך של 18,000 ₪.
לאור האמור יתוקן פסק הדין של בית המשפט קמא בעמ' 4 בשורה 18 כך שבמקום הסך של 30,000 ₪ יופיע סך של 18,000 ₪.