1.לפניי בקשה מטעם המערער, להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, שניתן ביום 17.11.15, בתיק תא"ח 72/09 (כב' השופטת א' שניידר), לפיו הורה בית המשפט כי על המערער לפנות את הדירה אותה שכר מהמשיבים עד ליום 1.2.16.
2.עיון בפסק הדין מלמד, כי בית המשפט בפסק דינו בחן את הראיות שהוגשו מטעם הצדדים, תוך שהוא מתייחס לטענתו המרכזית של המערער, כי בשנת 2006 נמכרה לו הדירה על ידי הבעלים.
3.בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר למהימנות המסמכים שהוגשו, ובפרט באשר לחתימות שנחזו להיות מטעם הבעלים של הדירה, וכן מטעם הנוטריון שבינתיים נפטר, שכביכול אימת את החתימה.
4.לצורך כך מינה בית המשפט מומחית לכתבי יד מטעמו וכן בחן ראיות נוספות שעמדו לפניו, לרבות חוות דעת של מומחים לכתבי יד מטעם הצדדים, וכן עדותו של בנו של עו"ד פנחסי המנוח, שהיה נוטריון, והמערער טען כי הוא זה שאימת את מסמכי המכר. בנו של עו"ד פנחסי ז"ל, עו"ד גדעון פנחסי, העיד באופן מפורש כי אין זו חתימת אביו. עדות זו התיישבה עם חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט. עוד יש להעיר ולהדגיש, כי מעדות המערער עלה שחרף העובדה שלטענתו הוא רכש את הדירה, הדברים לא דווחו לגורם רשמי כלשהו, לרבות רשויות המס.
5.אמנם, בפי המערער טענות קשות כלפי פסק הדין, לרבות הטענה כי נפלה טעות משפטית חמורה במהלך הדיון ובפסק הדין כאשר בית המשפט קבע שמדובר ב"הודאה והדחה" ועל כן העביר את נטל השכנוע על כתפי המערער. המערער טוען, כי בכך שגה בית המשפט ולא היה מקום לקביעה זו העומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון במצבים דומים, כך לטענת המערער.
6.יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את תוצאת פסק הדין, הרי שדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תביא למצב בלתי הפיך, דהיינו – פינוי הדירה.
7.בנוסף, יתכן ובעת הדיון בערעור בפני המותב שנקבע, תעלנה טענות נוספות שיהיה בהן כדי לשנות את פני הדברים, כפי שטוען המערער.
8.זאת ועוד, עולה כי מזה שנים רבות לא משלם המערער דמי שכירות, ובמידה שטענתו כי רכש את הדירה בשנת 2006 תידחה, חובו בגין דמי שכירות הוא 150,000 ₪, שכן הוא אינו משלם במשך 9 שנים דמי השכירות, וסכום דמי השכירות שנקבע בזמנו היה 400$ לחודש.
