ע"א 17953-01-16 סרוסי נ' האואר

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת רבקה אייזנברג) מיום 18.11.2015, בגדרו קיבל בית המשפט קמא תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש, וחייב אותו לשלם למשיב סכום של 99,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 18,000 ₪.

המשיב הגיש נגד הנתבע תביעה כספית על סך כ- 113,000 ₪ בגין מעשה מרמה שלטענתו ביצע המבקש כלפיו. על פי הנטען, המבקש, שעסק בעת הרלבנטית לתביעה כמתווך דירות, הציג את עצמו בפני המשיב כמי שמעוניין למכור דירה אותה רכש מהבעלים הרשום של הדירה. לאחר שסוכם בין הצדדים, כי המשיב ישלם למבקש סכום של 380,000 ₪ עבור הדירה ולאחר שהמשיב שילם למבקש סכום של 80,000 ₪ על חשבון הדירה, הודיע המבקש למשיב, כי הוא לא עמד בתשלומים מול הבעלים הרשום ועל כן, חוזה המכר של המשיב ייחתם מול הבעלים הרשום. בהמשך התברר למשיב, כי הבעלים הרשום של הדירה ביקשו מלכתחילה סכום של 300,000 ₪ עבור הדירה, כי המבקש שלשל לכיסו סכום של 80,000 ₪ שקיבל מן המשיב שלא כדין ואף גבה דמי תיווך מאת הבעלים הרשום. בית המשפט קמא העדיף את גרסת המשיב, וקיבל את התביעה כמעט במלואה.

לטענת המבקש, סיכוייו לזכות בערעור טובים הם ואף מצוינים, שכן בית המשפט קמא טעה עת קבע כי הוא פעל מלכתחילה כמתווך דירות בעוד שהוא פעל בתור מוכר דירה שרכש את הדירה מן הבעלים הרשום. לעניין הנזק הבלתי הפיל נטען, כי המבקש אינו יודע מה מצבו הפיננסי של המשיב כרגע, ומה יהיה מצבו הפיננסי לאחר הערעור. עוד נטען, כי המשיב הוא מורה המלמד בבית ספר וחי באזור המרכז, שם הוצאות המחיה גבוהות מאוד, כך שאם ביצוע פסק הדין לא יעוכב, לא יוכל המשיב להחזיר את סכום פסק הדין אם וכאשר הערעור יתקבל.

המשיב התנגד לבקשה וטען, כי שני התנאים הדרושים לשם עיכוב ביצוע פסק הדין אינם מתקיימים. לעניין סיכויי הערעור טען המשיב, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מפורט ומנומק היטב, ומבוסס על התרשמותו מן הראיות והעדויות שנשמעו לפניו. בהקשר זה נטען, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית, כך שסיכויי הערעור נמוכים מאוד, אם בכלל. לעניין התנאי השני טען המשיב, כי המבקש לא הצביע על חשש מבוסס כלשהו שהוא (המשיב) לא יוכל להשיב את סכום פסק הדין אם יתקבל הערעור ולשיטתו הטענה שהמבקש אינו יודע את מצבו הפיננסי אינה יכולה להוות בסיס לעיכוב ביצוע. על אף האמור, המשיב הסכים לעיכוב ביצוע פסק הדין בתנאי שהמבקש יפקיד את מלוא סכום החוב בהוצאה לפועל בקופת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט, זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי להצדיק כשלעצמה עיכוב ביצוע פסק הדין. בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין חייב להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לזכות בערעור ונזק בלתי הפיך שייגרם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנטייה היא שלא להורות על עיכוב ביצועו, שכן ביצועו הפיך על דרך ההשבה. על כן, בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין כספי עליו להציג תשתית ראייתית מוצקה לטענתו, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הוא לא יוכל לגבות בחזרה את סכום פסק הדין או שיתקל בקושי ממשי בגביית הסכום בחזרה.

שני התנאים הדרושים לעיכוב ביצוע פסק הדין אינם מתקיימים במקרה דנן. לעניין סיכויי הערעור, הערעור מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. הלכה פסוקה היא שברגיל ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן רק במקרים חריגים כאשר טעות בולטת על פני פסק הדין או שקביעת בית המשפט קמא אינה מתקבלת על הדעת. נראה לכאורה כי מקרה זה אינו נופל באותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. המבקש אף לא הוכיח את התנאי השני שעניינו נזק בלתי הפיך. הטענות, כי המבקש אינו יודע מה מצבו הפיננסי של המשיב היום והוא לא יוכל לדעת מה יהיה מצבו בעת מתן פסק דין בערעור, וכי המשיב הינו מורה בבית הספר, אין בהן די כדי לקיים את דרישת התנאי השני הדרוש לעיכוב ביצוע פסק הדין, שעניינו נזק בלתי הפיך.

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, מאחר שהמשיב הסכים לעיכוב ביצוע פסק הדין בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל, הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף לכך שהמבקש יפקיד תוך 15 ימים מהיום סכום של 126,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת להבטחת ביצוע פסק הדין אם וכאשר יידחה הערעור. לא יופקד הסכום כאמור, יהיה המשיב רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפעול כסדרם.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הליך זה בסך 2,500 ₪.