ע"א 17755-02-15ש. נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה והפקדת ערבון , שהוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה, מיום 14.12.14 בת.א 6041-03-11 (כב' השופט נחום שטרנליכט) (להלן: "פסק הדין").

לטענת המבקש, מדובר בערעור על פינויו ממקרקעין בהם ישב עשרות שנים. המבקש הוא אב שכול לשני בנים שנתמך על ידי רשויות הרווחה. למבקש אין משאבים או כספים או נכסים והוא אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה. באי כוחו הסכימו לייצגו ולקבל את שכר הטרחה בסוף ההליך. למבקש חובות והוא נתמך משרד הביטחון בשל היותו אב שכול. המבקש לא קיבל פיצויים, ירושות או מתנות במשך שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה או לפני כן.

לתצהירו צרף המבקש מכתב מיום 21.2.10 מהאגף לשירותים חברתיים וקהילתיים של עיריית הוד השרון ממנו עולה כי משפחתו מטופלת באגף שנים רבות. המבקש אב שכול לשני בנים והוא מנהל חנות מכולת. במסגרת מכתב זה, צויין, כי קבלת כל האישורים לתפעולו של העסק הנ"ל, היא תנאי הכרחי להמשך תהליך שיקומו של המבקש.

בתגובה לבקשה טוענת המדינה, כי דין הבקשה להידחות מאחר שההליך אינו מגלה עילה. המבקש לא התייחס לסיכויי ההליך, בעוד הטענות שהוא מעלה כעת בערעור נדונו ונדחו על ידי בית משפט קמא באופן ברור ומנומק. המבקש מחזיק במקרקעין מושא המחלוקת, שהם בבעלות המדינה, ללא חוזה ומבלי לשלם עבורם ועבור השימוש בהם. פסק הדין כתוב באופן ברור והקביעות מדברות בעד עצמן. בית משפט קמא קבע שאין למבקש זכויות במקרקעין, וכי הוא תופס אותם ועושה בהם שימוש בחינם שלא כדין, כשחלק נכבד מהקביעות מבוססות על עדותו של המבקש עצמו. בנסיבות אלה, ברי כי סיכויי הערעור קלושים ומטעם זה אין להיעתר לבקשה.

גם חסרון כיס לא הוכח כנדרש. במסגרת עדותו בבית משפט קמא העיד המבקש, שהמקרקעין מושא הערעור אינם משמשים למגוריו, ועל אף שאין לו כל זכות בהם, הוא הפך אותם לעסק משפחתי משגשג ורווחי, כאשר המבנים מושכרים בחלקם לצדדים שלישיים תמורת דמי שכירות בסך של אלפי ₪ וביתר עושה משפחתו שימוש לצרכי עסקים. המבקש לא צרף אסמכתאות אודות מצבו הכלכלי וטען בבקשתו טענות אשר אינן עולות בקנה אחד עם עדותו בבית משפט קמא.

למבקש ניתנה האפשרות להשיב לתגובת המדינה, אך הוא בחר שלא לעשות כן והודיע שאין לו עמדה נוספת או מסמכים נוספים.

דיון והכרעה

חובתו של המבקש בבקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון, היא להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת הערבון ואת סיכויי ההליך.

במקרה דנן, לא שוכנעתי שאין ביכולתו של המבקש לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת ערבון. פרט למסמך של עיריית הוד השרון מיום 21.2.10, כאמור לעיל, לא צרף המבקש מסמכים נוספים ולא סיפק תמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי. המבקש לא פירט בתצהירו האם מקבל קצבה ממשרד הביטחון כאב שכול והאם יש לו הכנסה נוספת, לא צרף תדפיסי כרטיסי אשראי ל-6 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, לא צרף תדפיסי חשבון בנק, לא פירט את גובה הוצאותיו, לא הבהיר היכן הוא מתגורר, האם יש ברשותו חסכונות כלשהם וגם לא פירט כיצד ניסה לגייס את המשאבים הדרושים להפקדת ערבון. המבקש גם לא הציג כל אסמכתא לתמיכה בטענתו בדבר חובות. יתרה מכך, עיון בפסק הדין של בית משפט קמא מעלה כי לגרסת המבקש הוא מקבל הכנסות בסך של אלפי ₪ מדמי שכירות חודשיים בגין השכרת מבנים במקרקעין מושא הערעור.

בזהירות הראויה לשלב זה ייאמר, כי נראה שסיכוי הערעור אינם גבוהים. בנוסף, המבקש לא התייחס לסיכויי ההליך במסגרת בקשתו.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון נדחית.