ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
17683-01-16
25/04/2016
|
בפני השופט:
ד"ר אברהם אברהם
|
| - נגד - |
המערערים:
1. חיים חליוה
2. חדשות כוכב הצפון בע"מ
עו"ד אורי שנהר
|
המשיב:
אברהם שביט שטריט
עו"ד שמעון סיבוני
|
| פסק דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת א' אבו אסעד) בת.א. 39948-07-13
1.המשיב מתנדב במשטרת ישראל מזה כאחת עשרה שנה. בתביעה שהגיש נגד המערערים הוא טען, כי ביום 18.6.2013, בעת ששימש כמתנדב במשטרת התנועה, הבחין כי מכוניתו של המערער חונה במקום האסור לעצירה, המסומן אדום־לבן, ומפריעה לתנועה. על כן רשם למערער דו"ח. עשרה ימים אחר כך פירסם המערער כתבה בנושא, במקומון "כוכב הצפון" (אותו מוציאה לאור המשיבה בטבריה). בעקבות פרסום הכתבה הגיש המשיב תביעה נגד מערערים, בה הוא טען, כי בכתבה הוציאו המערערים את דיבתו רעה. המערערים התגוננו בטענה, כי הדברים שבכתבה הינם אמת, ומכל מקום הם בבחינת הבעת דיעה מותרת. הם תיארו, כי המשיב רשם דו"ח כוזב, ונמנע מלרשום בו את תגובתו של המערער, שביקש ממנו לחבוש כובע בטרם ירשום את הדו"ח, המשיב סירב ולא תיעד את הדברים כדבעי בדו"ח, ובכך הוא שיבש מהלכי משפט. הם הוסיפו כי סמוך לאחר מכן עבר המשיב עבירה דומה, והחנה את ניידת המשטרה במקום שחסם את התנועה.
2.כותרתה של הכתבה המדוברת, כתבה שנפרשה על פני שני עמודי המקומון, הכריזה:
"שוטרים עבריינים או אזרח עבריין אתם תשפטו"
בגופה של הכתבה נכתבו אמרות כגון אלו:
"האיש מסר את הדו"ח ולא ביצע את עבודתו המשטרתית כראוי תוך שהוא מבצע שיבוש מהלכי משפט..."
"אותו זוג (המשיב, ושוטר נוסף – א.א.) הופכים בין רגע להיות עברייני תנועה"
"לרשום דו"ח תנועה לשוטר אברהם שביט (השוטר הנוסף – א.א.) על עצירה באדום לבן למשך זמן רב. כמו גם להעביר את האיש פעם נוספת השתלמות מה מותר ומה אסור לשוטר."
"נורא פשוט כי אתם עבריינים"
"אותי לימדו כשהייתי קטן שגם חמור לא נכנס באותו קיר פעמיים כי אחרי הכל גם לחמור יש מעט בראשו אבל זה לצורך השוואה..."
3.כב' השופטת קמא קיבלה באופן חלקי את התביעה, וחייבה את המערערים לשלם למשיב פיצויים בסך של 25,000 ₪. על פסיקה זו מלינים המערערים בערעורם שלפניי.
4.בדרכה לתוצאה זו פסקה כב' השופטת קמא, כי הדברים שבכתבה מהווים לשון הרע, כיוון שיש בהם כדי להשפיל ולבזות את המשיב, הכל לפי ההגדרת "לשון הרע" בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן "החוק"). עם מסקנה זו של השופטת הנכבדה קמא הנני מסכים. לפי תוכנה ולפי לשונה יש בכתבה כדי לבזות את המשיב ולהשפילו בעיני הבריות, משמע בעינו בני עירו, טבריה, שם מתפרסם המקומון.
5.לאחר שכך קבעה, פנתה השופטת קמא לבחון את טענות ההגנה שהשמיעו המערערים, ותחילה הטענה הנסמכת על סעיף 14 לחוק, הגנת האמת בפרסום. בתוך כך ביררה כב' השופטת קמא שני אירועים שנפרשו בכתבה: האחד – האירוע בו רשם המשיב למערער דו"ח על החניית מכוניתו במקום לחניה; והשני – החניית ניידת משטרה (של המשיב) במקום אסור לחניה.
6.בכל הנוגע לאירוע הראשון העיד המשיב, כי פנה למערער וביקש את רישיונותיו, ובתשובה אמר לו המערער, "בהתחלה שים כובע על הראש". המשיב אמר לו, כי אין ברשותו כובע, ושב על דרישתו להצגת הרישיונות. המערער שאל "מה עשיתי?", והמשיב ענה לו: "הפרעת לתנועה". בתגובה התקשר המערער למפקד תחנת המשטרה, אלא שזה סירב לשוחח עמו. רק אחר כך, ומששב המשיב על דרישתו להצגת רישיונות, הציג אותם המערער, "תהליך שלקח די הרבה זמן" לדברי המשיב.
בדו"ח שרשם המשיב, במקום שנועד לתגובתו של הנהג, הוא ציין: "שים כובע על הראש". לטענת המערער, בכך חטא המשיב, כיוון שלא תיעד את כל שאירע באותו מעמד, וחטאו – שיבוש מהלכי משפט, כפי שצוין בכתבה.
מתוך הדברים הללו הסיקה כב' השופטת קמא, כי עלה בידי המערערים להוכיח, כי המשיב אכן שיבש מהלכי משפט, בכך שבדו"ח הוא לא תיעד כדבעי את שארע.
7.מכאן לאירוע השני, שארע זמן קצר לאחר האירוע הראשון. המערער העיד, כי התקשרו עמו אזרחים ודיווחו לו, כי המשיב החנה את ניידת המשטרה במקום האסור לחניה, באופן שחסם את התנועה. בעקבות הדיווח הוא יצא אל המקום ותיעד בצילום את ניידת המשטרה חונה בכיכר, מקום האסור לחניה כאמור.