ע"א 17634-12-15 בירן נ' בירן ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופטת א' שרקאוי) בת.א. 25239-10-11

המחלוקת

1.המערערים והמשיבים מתגוררים במושב רמת צבי, ונחלותיהם גובלות זו בזו. בתביעה שהגישו המערערים (להלן בירן) הם טענו, כי המשיבים (להלן רותם) חסמו דרך העוברת בגבול שבין הנחלות, ואינם נותנים בידיהם לעשות בה שימוש. לטענתם – הם משתמשים בדרך זו בחמישים או שישים השנים האחרונות לצרכים חקלאיים, ועומדת להם זכות להמשיך ולעשות כן. מכאן תביעתם, בה ביקשו להצהיר על זכותם לעשות שימוש בדרך.

2.את תביעתם סמכו בירן על אדנים אחדים:-

מסתבר, כי לפני שנים נתגלע סכסוך בין בעלי הדין אודות הגבול שבין הנחלות. הסכסוך הגיע להכרעת בורר, שבפסקו (משנת 2003) קבע את המקום בו יעבור קו הגבול. נוסף על כך הכיר הבורר בקיומה של דרך שעברה בין הנחלות (בגבול הקודם) ושימשה במשותף את בעלי שתי הנחלות, וציווה להסיטה לעבר קו הגבול אותו הוא קבע. לשם כך הורה הבורר, כי כל אחד מבעלי הדין יקצה מטר וחצי מנחלתו עבור הדרך (כך יוצא, שרוחבה של הדרך הוא שלושה מטרים).

כשהם נסמכים על דברים אלה שקבע הבורר טענו בירן, כי עומדת להם זכות לעשות שימוש בדרך המריבה.

נוסף על הסתמכותם על פסק הבורר טענו בירן, כי אין לשנות ממצב קיים (השימוש המשותף בדרך) בלא החלטה שיפוטית או של גוף מוסמך אחר. בטענתם זו הם נתמכים, נוסף על השימוש שנעשה בדרך משך שנים, על הוראת התב"ע הנוכחית (שאודותיה ארחיב קמעא בהמשך), לפיה דרכים קיימות שבין הנחלות לא תיפגענה כתוצאה מן התכנית.

3.רותם טענו להגנתם, כי הדרך המדוברת מצויה כולה בתוך נחלתם, ולבירן אין כל זכות בה. בכל הנוגע לפסק הבוררות טענו רותם, כי הפסק עצמו קבע, כי הדרך תחדל מלהתקיים כאשר יחליטו חברי המושב על שינוי בגבולות שבין הנחלות במושב. ושינוי שכזה אכן התחולל, כך טענו רותם, כאשר המושב יזם תב"ע, שקבעה מחדש את הגבולות בין הנחלות בישוב. הואיל וכך, לפסק הבורר אין עוד תחולה, ולכן אין התביעה יכולה להסתמך עליו.

נוסף על התגוננותם מפני תביעת בירן הגישו רותם תביעה נגדית, בה עתרו לאסור על בירן לעשות כל שימוש בדרך.

פסק הדין של בית משפט השלום

4. בפסק דינה קבעה השופטת הנכבדה קמא, כי על פי פסק הבוררות – הפסק פוקע בעת שתחליט אסיפת החברים על שינוי כולל של הגבולות בין הנחלות. החלטה שכזו התקבלה, על ידי ייזומה של תב"ע (ומכאן המסקנה המשתמעת מפסק הדין של בית המשפט קמא, לפיה פקעה גם הזכות לעשות שימוש בדרך המריבה).

5.מכאן פנתה השופטת קמא להשלכתה של התב"ע, וההוראה שבה הקובעת, כי דרכים העוברות בין הנחלות לא תיפגענה. כב' השופטת קמא פסקה, כי הדרך המדוברת אינה דרך משותפת, כי אם כזו העוברת כולה בתוככי נחלת רותם, ולכן הוראה זו שבתב"ע, שעניינה דרכים בשימוש משותף בין הנחלות, אינה מכוונת אליה.

לטעם זה הוסיפה כב' השופטת קמא, כי תביעתם של בירן מכוונת להכרה בזיקת הנאה שלהם בדרך, וזיקת הנאה זו אי אפשר שתינתן להם, כיוון שעניין לנו במקרקעי ציבור (שכן הנחלות מצויות ב"אדמת מינהל").

6.כיוון שלכך הגיעה, דחתה כב' השופטת קמא את תביעת בירן, וקיבלה את התביעה שכנגד שהגישו רותם, וציוותה על בירן שלא לעשות שימוש בדרך המריבה.

דיון והכרעה