ע"א 16702-06-14 רוטמן נ' פיק ואח'

בקשה לפטור את המבקשת מחובת הפקדת ערבון היא הבקשה שלפני.

חובת הפקדת ערבון, שנקבעה בדין, נועדה להבטיח את הוצאות המשיבים בהליך של ערעור, ועל מבקש הפטור מוטל הנטל להניח תשתית עובדתית המצדיקה את חשיפת המשיבים בפני הסיכון כי לא יוכלו לגבות את הוצאותיהם אם יפסקו לטובתם.

כדי לעמוד בנטל - על מבקש הפטור מערבון לפרוש לפני בית המשפט תמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי, לרבות פירוט היקף רכושו, דפי חשבונות בנקים לגבי 6 החודשים האחרונים עובר להגשת הבקשה לרבות דפי חיוב של כרטיסי אשראי ומצבת כל החסכונות בכל החשבונות שהמבקש מנהל, כן עליו לצרף אסמכתאות מעודכנות על הכנסותיו ועל הכנסות בן זוגו- ככל שיש בן זוג, הכנסות ילדיו המתגוררים עמו וכן עליו לנסות ולגייס ממון מקרוביו או למצער להציג את הנסיונות שעשה לגיוס ממון זה, כן גם נדרש המבקש לפרט כיצד ידו משגת לממן את ייצוגו המשפטי בהליך הנוכחי ובבית המשפט קמא.

תחת הנחת תשתית ראייתית הנדרשת לביסוס טענתה להעדר יכולת כלכלית להפקדת הערבון, ציינה המבקשת באורח סתמי כי היא עקרת בית במשרה מלאה, כי היא נתמכת ע"י מלגת לימודים של בעלה "ומחסדם של זרים" כי אין לה כל נכסים בעלי ערך כלכלי וכן כי הבנק סרב לתת לה הלוואה לצורך הפקדת הערבון, כל אלה לא נתמכו במסמך כלשהו.

לאחר שבית משפט הורה למבקשת להמציא מסמכים בדבר מצבה הכלכלי, צרפה המבקשת אישור המל"ל כי מאז 1.7.10 "ללא הכנסות", וכן צרפה דף חשבון שמעיון בו עולה כי יתרת הפתיחה של דף החשבון עומדת על סך של 18,378 ₪, כי הועבר מחשבונה לחשבון אחר סך של 10,000 ₪, חשבון שאת פרטיו לא ציינה ואת דפי החשבון שלו לא צרפה, כי היא מושכת משיכות בכרטיס הכספומט וכי יש בידה כרטיס אשראי שאת דפי החיוב שלו לא צרפה, עוד עולה כי היא משלמת מידי חודש בחודשו לקרן צדקה סכומי כסף ומחויבת מידי חודש בסכומי כסף למקורות נוספים.

המשיבים התנגדו לבקשה, לטענתם מתגוררת המבקשת כבר שנים ב'דירת הקדש' בלי לשלם שכר דירה, וכן ציינו כי גם את ההוצאות שחויבה בערכאה הדיונית לא טרחה לשלם, כן ציינו כי המבקשת שכרה שירותי ב"כ פרטי הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור; כמו כן ציינו כי אין לערעור סיכויים של ממש, אם כי לא פרטו.

ביום 20.7.14 קבע השופט שמיע המנוח כי עד ליום 1.8.14 על המבקשת להגיב לטענת המשיבים בעניין אי תשלום הוצאות המשפט שחויבה לשלם וגם "כיצד עובדה זו מתיישבת עם בקשתה להמיר את הערבון בהתחייבות".

המבקשת כלל לא התייחסה לשאלת משמעות הצעתה להתחייבות תחת ערבון, ותחת זאת התייחסה לפרשנות 'תנועת הכספים' בחשבון וטענה כי את הכספים שבחשבון קבלה כתוצאה מהלוואה, טענה שלא נתמכה במסמכים; כן 'הסבירה' כי "יהיה זה מאמץ גדול לקחת הלוואה נוספת בזמן כל כך קצר ע"מ לשלם את ההוצאות שכ"ט שקבע בי"מ קמא, זאת ועוד אם ביה"מ הנכ' יקבל ערעור זה, הרי והמאמץ הכבד היה לשווא" (סעיף 14 א. לתגובה).

המבקשת לא פרטה את טענותיה אשר לסיכויי הערעור ואמירה כי "המבקשת בטוחה כי סיכויי הערעור גבוהים בשים לב לתכליתו של החוק" אינה אלא אמירה סתמית שאינה ממלאת אחר התנאי להוכחת סיכויי הערעור. ובכל זאת עיינתי בפסק הדין ונראה כי עיקר הקביעות המשפטיות של בית המשפט קמא מבוססות על קביעות עובדתיות, כמו למשל הקביעה כי לסב זכות לדיירות מוגנת ולא זכות קניינית היא קביעה המתבססת על עדויות ששמע בית המשפט ומהן התרשם, ובאלה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, בלי לקבוע מסמרות בעניין זה.

מעיון בחומר שהוצג ובטענות המבקשת לא השתכנעתי כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית וגם לא הצביעה על סיכויים טובים לקבלת הערעור, תנאים אותם יש לשקול בעת בחינת השאלה האם לפטור מערבון (ראו למשל בש"א 329/90 יונה אברך נ' גרוגר, פ"ד מ(2) 383; רע"א 321/07 גושן נ' עו"ד אבי גיא).

כפי שציינתי לעיל לא הניחה המבקשת את כלל המסמכים והנתונים המתבקשים להוכחת מצבה הכלכלי ודווקא מדפי החשבון ניתן היה להסיק כי אינה נטולת אפשרויות כלכליות בודאי לא כאלה שמצדיקות חשיפת המשיבים לכך שלא יוכלו לגבות את הוצאותיהם, שבעתיים כך כשהמבקשת טרם שילמה את ההוצאות בהן חויבה בפסק הדין של בית משפט קמא, ואף סברה שאינה צריכה להתאמץ לשלמן וכדבריה יתברר "והמאמץ הכבד היה לשווא" ומשכך יש להגן על אינטרס המשיבים שהוצאותיהם בערכאת הערעור יובטחו בבטוחה זמינה ויעילה בדמות עירבון המופקד בקופת בית המשפט (רע"א 8192/98 רם נגד אררט; רע"א 4690/00 רוזמרי נ. רחל).

בשולי הדברים אציין כי ראיתי גם לדחות את בקשת המבקשת להמיר הפקדת הערבון בהפקדת "ערבות עצמית", הגם שהמבקשת לא ראתה להתייחס להערת בית המשפט לשאלת משמעות המעשית של הצעתה להתחייבות תחת ערבון. אמנם רשאי בית משפט להורות על המרת ערבון בבטוחה אחרת ואולם עליו לבחון האם הבטוחה זמינה ושוות ערך להפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית (ראו: רע"א 8478/07 שטיין נ' סוייפר (1.11.07); בענייננו לא מצאתי כי ה'ערבות האישית' עונה על דרישות הדין שכן המבקשת לא הציגה את 'טיבה' של ה'ערבות האישית' לא את זמינותה ולא כי היא שוות ערך להפקדת הערבון מזומן או ערבות בנקאית, ולהפך מטענותיה שלה עולה כי אין לה כל ערבות זמינה.

לאור כל האמור, ראיתי לדחות את הבקשה על שני חלקיה ואני מורה למבקשת להפקיד את הערבון בהתאם לקביעת המזכירה הראשית.

על המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט את הערבון תוך 30 ימים, שאם לא כן, יירשם ההליך לדחייה ביום 30.9.14.

על המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולקבוע ת"פ בהתאם לאמור לעיל.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ד, 25 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.