בקשת המערער כי הערעור שמספרו ברישא יישמע בפני מותב תלתא חלף דן יחיד.
1.הרקע לבקשה: שני פרסומים שמצאו את מקומם בעמוד הפייסבוק של המערער, סופר ועיתונאי במקצועו: האחד - סיפור על "מעשה שהיה" לפיו בלילה שקדם לפרסום "נעצרה שיירת ראש הממשלה...ונפלט ממנה בחושך אל כביש 1 בצעקות...כי אשה אחת לא רוצה שהוא ישאר אתה באוטו..."; והשני - תמונת מחשב של המשיב 1 (ראש הממשלה) כשהוא נצפה עומד בצד הדרך ועוצר טרמפים ולידו הכיתוב "מחכה רודן זעיר בחושך לטרמפ...". בגין פרסומים אלו הגישו שני המשיבים תביעת לשון הרע בה עתרו לפיצוי סטטוטורי בסך של 279,243 ₪.
2.המערער לא חלק על כי הפרסומים נעשו על ידו, אלא טען, בין היתר, כי אלו מבקרים "את התופעה של האיש החזק ביותר במדינה השבוי בידי אשתו", כי המתרחש בתא המשפחתי של המשיבים בר "השפעה מידית על תהליכים שבגורל ובנפש האומה...", וכי מטרת התביעה היא ניסיון "לחסל" את המערער ככותב וכמבקר.
להגנתו טען המערער בעיקר להגנת האמת, ולחילופין לפרסומים שבעיקרם אמת; להגנת הבעת הדעה; לקיומה של חובה ציבורית ומוסרית לבצע את הפרסום; להיות הפרסומים ביקורת הוגנת; להיות הפרסום השני "תמונה קריקטוריאלית הומוריסטית"; וכי "הרשת החברתית מתירה פרסום פחות מוקפד ומרוסן מן העיתונות הכתובה".
3.בפסק הדין נושא הערעור קבע בית המשפט (כבוד השופט עזריה אלקלעי) כי הפרסום הראשון עונה על הגדרת "לשון הרע" שבחוק; שלל את היות הפרסום דבר ביקורת וקבע כי עסקינן ב"פרסום הנחזה להיות עובדתי" היוצא מגדרי הגנת הבעת הדעה; קבע כי המערער כשל בהוכחת הגנת האמת משלא הוכיח את התרחשות האירוע עת נמנע מלזמן לעדות את המקורות עליהם לטענתו נשען, אף ויתר על עדות ראש השב"כ שזומן לבקשתו; כי אין המדובר בפרסום לגביו הייתה למערער "חובה ציבורית" להביאו לידיעת הציבור; וכי הפרסום אינו עומד בסטנדרט "העיתונות האחראית".
בית משפט קמא אף דחה את טענת המערער שהועלתה במהלך הדיון להיות תביעת המשיבים משום "תביעת השתקה".
4.בבקשה שלפני עותר המערער למתן ההוראה, שבסמכות הנשיא או סגנו לתיתה, לפיה יידון ההליך בשלושה.
הבקשה נסמכת על הטענה כי ה"מדובר בתביעת השתקה מובהקת שנועדה למנוע את חופש הדיבור", ועל כך ש"הערעור מבקש לתקוף את האופן שבית משפט השלום ניתח ושיקלל את מעמד הפרסום של המדיום הוא הרשת החברתית 'פייסבוק'...", עת קביעותיו בהקשר זה הינן "ראשוניות ולמעשה חסרות תמיכה בפסיקה", כי המדובר בשאלות משפטיות-כלליות "סבוכות" ו"ראשוניות" העוסקות ב"שאלת המדיום הפייסבוקי ומשמעותו ביחס לחופש הדיבור כאשר מוטלות עליו המגבלות, ההכרחיות, המוטלות על כלי תקשורת מסורתי"- וכל אלו מצדיקות דיון בהרכב מורחב.
5.המשיבים מתנגדים למבוקש וטוענים כי הערעור אינו מעלה לדיון כל שאלה עקרונית שיש בה חידוש הלכה; כי המדובר "בשדה חרוש"; כי "...אין להתייחס לפרסום בפיסבוק בשונה ממדיה אחרת"; וכי "...אחד הסממנים לתביעת השתקה הוא סכום תביעה גדול ו'מנופח'" עת "הגשתה בסכום הנמוך, מלמדת דווקא כי לא מדובר בתביעת השתקה". משאין מדובר בשאלה עקרונית שיש בה משום חידוש הלכה אין מקום להרכב מורחב.
6.על הערעור שהגיש המערער חלה הוראת סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 המורה כי: "... בענינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד, אם לא הורה נשיא בית המשפט או סגנו, לבקשת בעל דין ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם לעניין זה, או ביוזמתו, לעניין מסוים, כי יידון בשלושה... ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום בדן יחיד בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין".
7.ההלכה הנוהגת בהקשר להרחבת הרכב המותב מורה כי: "המקרה בו ייקבע כי ערעור יידון בהרכב של שלושה שופטים הוא מקום בו מעוררת הסוגיה עניין ציבורי רב, או שאלה עקרונית שיש בה חידוש הלכה וכן במקום שיש צורך בהקניית מדיניות אחידה בסוגיה משפטית משמעותית" (עפ"א (מרכז) 14425-02-09 נגריית אורי בלה בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתנה ב-27.05.2009; ע"א (חי) 41170-06-11 מרזוק נ' מדלג', ניתנה ב-05.12.2011; ע"א (י-ם) 12030-11-16 גבעון נ' ג'אבר, ניתנה ב-04.12.2016).
8.סוגיית חופש הביטוי והבעת הדעה אל מול זכות הפרט, מקטון עד גדול, למניעת פרסומים מכפישים שבסיסם העובדתי אינו אמת, היא סוגיה העולה על המדוכה חדשות לבקרים, והדיונים בה מתפרשים בשנים האחרונות, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, גם ביחס לפרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות למיניהן (ראו, בין היתר, האסמכתאות שצורפו לתשובת המשיבים, וכן ע"א (חיפה) 62613-09-16 מרדכי (מוטי) מרקוס נ' אמיר בוהדנה; ת"א (מחוזי תל אביב) 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי; ת"א (מחוזי נצרת) 41040-10-14 אתי אסולין נ' ליאור אלחדד, ואח').
הנה כי כן, תביעה הדיבה שהגישו המשיבים, הנסמכת על פרסום בפייסבוק, אינה תביעה ראשונית פורצת דרך, וכמוה גם ההכרעה בה.
9.המערער ממקד את ערעורו בהיות התביעה "תביעת השתקה", שנדחתה ע"י בית משפט קמא. הקושי הטמון בטענת היות התביעה שהגישו המשיבים תביעת השתקה - בהקשר למשקלה לשמש כאדן וכמנוף להעברת ההליך להרכב תלתא, במובחן מהתייחסות לגופה - מצוי באפיונה של תביעת השתקה עת מקובל להניח כי המדובר בתביעה חסרת סיכוי המוגשת בסכום לא מידתי, באופן המקשה על הנתבע, להתגונן בפניה נוכח הנטל הכספי הנדרש לשם כך. בענייננו הסתפקו המשיבים בפיצוי הסטטוטורי והגישו את תביעתם על סכום שקשה להגדירו כבלתי מידתי.
10.טענתו הנוספת של המערער מתמקדת בצורך, לגישתו, להעמיד לדיון מורחב את הטענה, שנדחתה על ידי בית משפט קמא, ולפיה יש להתבונן על הפרסומים ברשת החברתית באופן מוקפד פחות מהאופן בו נבחנים הפרסומים בעיתונות המסורתית. גם טענה זו - בהיבט היותה טעם להרכב מורחב, להבדיל מבחינתה לגופה - מוקשית היא, שהרי אפילו המערער אינו טוען שמבחן מצומצם יותר מתיר פרסומים מכפישים שאינם אמת (ראו רע"א 3086/17 אמיר בוהדנה נ' מרדכי (מוטי) מרקוס, פסק דין מיום 18.05.2017).
11.גם היות ראש הממשלה ורעייתו צד להליך אין בה כדי להביא להרחבת המותב, בדומה למה שנפסק בבקשת הנשיא לשעבר להרחיב את מותב השופטים שדנו בערעורו: "גם זהות המבקש, כשלעצמה, אינה מצדיקה הרחבה של מותב השופטים...זהות בעלי הדין אינה מהווה שאלה משפטית עקרונית, ומשכך, אין בה כדי להוות עילה להרחבת המותב" (החלטת הנשיאה בייניש בע"פ 3372/11 משה קצב נ' מדינת ישראל; כן ראו החלטת כבוד הנשיאה ברלינר בת"פ 10291-01-12 מדינת ישראל נ' צרני ואח').
12.משלא שוכנעתי כי ההכרעה בערעורו של המערער נעוצה ב"שאלה עקרונית שיש בה חידוש הלכה", ובאין, גם לא נטען, פסיקות סותרות בסוגיה משמעותית המחייבת קביעת "מדיניות אחידה", נראה לכאורה כי ההכרעה בערעורו של המערער אינה חורגת מנסיבותיו הקונקרטיות של התיק הנדון, להבדיל מהכרעה הנסמכת על עקרונות משפטיים חדשניים בעלי השלכה רוחבית.
הדיון בערעור יתקיים אפוא בפני מותב דן יחיד.