ע"א 14654-02-15 שפר נ' בנק לאומי

 1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 17/12/14 בת"א 5252-02-10, לפיו נתקבלה תביעה כספית שהוגשה על ידי בנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק" או "המשיב") לחיוב המערער בהיותו ערב באשראי שניתן להמשך פעילותה של חברה. במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא חויב המערער לשלם לבנק סך של 340,587 ₪, וזאת בצירוף הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪ (סך הכל חויב המערער לשלם 390,587 ₪).

2.העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בשנת 2004 פתחה חברת אור גידור בע"מ (להלן: "החברה") חשבון אצל הבנק. לחברה היו שני בעלי מניות: מר יצחק אלעזר (להלן: "אלעזר") ומר רונן שפר (להלן: "רונן") שהוא בנו של המערער (להלן ביחד: "בעלי המניות"). בעלי המניות של החברה היו גם ערבים באופן אישי לכל התחייבויותיה של החברה בחשבון שנפתח אצל הבנק.

3.המערער שהוא כאמור אביו של רונן (אחד מבעלי המניות) עבד בחברה החל מסוף שנת 2005 והיה אחראי על כניסתן של עבודות לחברה.

4.ביום 30/01/08 חתם המערער על כתב ערבות מוגבל בסכום של 300,000 ₪ להבטחת אשראי שניתן לחברה על ידי הבנק.

החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, ולכן ביום 02/02/10, הגיש הבנק תובענה בסדר דין מקוצר לבית משפט קמא. התובענה הוגשה בפועל כנגד החברה, בעלי המניות והמערער ועמדה על סך של 1,607,700 ₪.

ביום 29/06/11 ניתן פסק דין כנגד החברה ורונן, וביום 08/05/11 הודיעו הבנק ואלעזר על גיבוש הסכם פשרה, לגביו אין מחלוקת, כי אלעזר עמד בו.

5.המערער הגיש בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירו. במסגרת תצהיר התמיכה בבקשת הרשות להתגונן, טען המערער, כי סמוך למועד עריכת כתב הערבות שנחזה כחתום על ידו נמסר לו מרונן כי תזרים המזומנים של החברה מצוי בקשיים. כן ציין המערער, כי הבנק הפנה את רונן ואת אלעזר ליועץ עסקי אשר ליווה אותם במהלך העסקים והיה אמור לחלץ אותם מהקושי התזרימי אליו נקלעה החברה.

עוד טען המערער בתצהירו, כי ביום 30/01/08 התבקש להגיע עם רונן ואלעזר לסניף הבנק לצורך מסירת פרטים לפקידי הבנק אודות פרויקטים של החברה בהם עבד. אולם, התברר לו, כי מטרת הזימון הייתה לחתום על כתב ערבות. לטענת המערער במעמד זה סירב הוא נחרצות לחתום על הערבות מאחר ולא הייתה לו כל שליטה בחברה וכן מאחר שלא היה בעל עניין בה. עקב סירובו של המערער לחתום על הערבות החל הבנק להפעיל עליו לחץ על מנת שיגיע לחתום על הערבות. נטען, כי בעקבות הלחץ שהופעל על המערער שעה שהמערער התכונן לטוס לחו"ל, הסכים הוא לחתום על הערבות. אולם, כתב הערבות נחתם לטענת המערער בנסיבות שלא אפשרו לו לעיין בו ו/או לחתום עליו ו/או להבין באופן מושכל את משמעויותיו ו/או את מצב החברה לאשורו טרם החתימה. לטענת המערער נוכח הנסיבות שאפפו את חתימתו על כתב הערבות, ביום 26/02/08 הודיע הוא לבנק, על ביטול ערבותו לחברה.

6.בהחלטה מיום 21/09/11 ולאחר שהתקיים באותו מועד דיון בבקשת המערער למתן רשות להתגונן, החליט בית משפט קמא להיעתר לבקשת המערער ולתת לו רשות להתגונן, אשר עניינה בשש טענות שהועלו על ידי המערער, כמפורט להלן: