רקע
1.המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שני שיקים החתומים על ידי המערערת, כל אחד על סך 35,000 ש"ח. המערערת התנגדה לביצוע השיקים. בהסכמת המשיב נתקבלה ההתנגדות, והוחלט כי הבקשות תתבררנה כתובענה בסדר דין מהיר.
2.לפי מתווה מוסכם זה הגיש המשיב כתב תביעה בסדר דין מהיר, ואת סכום תביעתו הוא העמיד על 114,700 ₪. בכתב תביעתו מתאר המשיב, כי בשנת 2004 לוותה ממנו המערערת סך 20,000 דולר, כשהיא מתחייבת להשיב לו 140,000 ₪. הוא מוסיף וטוען בתביעתו, כי המערערת ניהלה אותה עת תביעת פיצויים בשל מות בעלה, והבטיחה כי תחזיר לו את ההלוואה מתוך כספי הפיצויים. מכל מקום, כך המשיב בתביעתו, לשם הבטחת פירעון ההלוואה הפקידה בידו המערערת ארבעה שיקים, על סך 35,000 ₪ כל אחד; משהתעכב בירורה של תביעת הפיצויים הנ"ל שילמה לו המערערת, מידי פעם בפעם, תשלומים על חשבון ההלוואה, תשלומים שהסתכמו ב-25,300 ₪. סופו של יום, משלא הוחזרה ההלוואה, החליט המשיב להגיש את השיקים לביצוע.
3.בכתב הגנתה טענה המערערת, כי היא צריכה היתה לממן בשעתה נסיעה לרוסיה, ולשם כך נטלה מאחד, משה פריסט שמו (הוא זכה לכינוי מישה, וכך אכנהו להלן), הלוואה על סך של 1,200 דולר. לשם הבטחת החזר ההלוואה מסרה לו המערערת חמישה שיקים חתומים על ידה, בלא שפורט בהם סכום השיק או כל פרט אחר. את ההלוואה היה עליה להחזיר בתוך חודש ימים, אלא שלאחר שהתקשתה בהחזר הציע לה מישה לדחות את ההחזר עד שתקבל פיצויים בתביעה שהגישה כאמור מעלה. את ההלוואה היא פרעה ,לטענתה, בתשלומים שונים ששילמה לידי מישה, וחדלה לשלם לו משהבינה כי היא שילמה למעלה מחובה כלפיו. סך כל תשלומיה עמד, לטענתה, על 25,650 ₪.
ועוד טענה המערערת בכתב הגנתה, כי המשיב הינו חלפן כספים, וככזה היה עליו להוציא לה חשבונית על כל תשלום ששילמה, והוא לא עשה כן.
פסק הדין בבית משפט השלום
4.לאחר ששמע את עדותם של המשיב, של מישה ושל המערערת, קיבל בית המשפט קמא את התובענה במלואה, כשהוא דוחה את גירסת המערערת כחסרת מהימנות, ומקבל כמהימנה את גירסתו של המשיב, שנתמכה בעדותו של מישה.
הערעור
5.על פסק דין זה מלינה המערערת, בערעור שהניחה לפניי, ובו היא טוענת לשגגה שנפלה בהעדפת גירסתו העובדתית של המשיב על פני גירסתה.
נוסף על כך טוענת המערערת בערעורה, כי המשיב בחר שלא להעיד עדה שמסרה תצהיר מטעמו (גב' חיה בנצ'וק, ולהלן - חיה), וכאשר היא עצמה ביקשה לזמנה לעדות, בקשתה נדחתה. עתה מבקשת המערערת להביא את חיה הנ"ל לעדות בפני בית משפט זה, בחינת ראיה חדשה בערעור.
6. לצד תקיפת הממצאים שבעובדה טוענת המערערת בערעורה, כי כב' הרשם לא התייחס, בפסק דינו, לטענה לפיה ההלוואה בה עסקינן הינה "הלוואה חוץ בנקאית", וככזו היא טעונה מסמך בכתב, ומסמך שכזה לא נחתם בין בעלי הדין.
נוסף לאלה טוענת המערערת, כי המשיב ומישה חברו יחדיו לרמות לווים רבים, כאשר המלווה האמיתי הוא מישה, אלא שמישה מקבל קצבה מן המוסד לביטוח לאומי, ולכן מי שהגיש את השיקים לביצוע הוא המשיב. מלים אחרות טוענת המערערת, כי למשיב אין היא חייבת דבר, משמע אין כל יריבות ביניהם.
לכל אלה מוסיפה המערערת, כי המשיב לא המציא לה קבלה על תשלומים ששילמה לו, וגם בכך הוא חטא (כלפי רשויות המס).
אשר לשיקים טוענת המערערת, כי לא היה בידי המשיב למלא את הפרטים שבהם, משחלף הזמן הסביר לעשות כן.
7.המשיב, אין צריך לומר, מבקש להותיר את פסק הדין על כנו.
דיון והכרעה
8.עם הגשת הערעור ביקשה המערערת לפוטרה מהפקדת ערובה. בהחלטתו בבקשה הביע הרשם של בית משפט זה, כב' השופט ע' טאהא, תהייה באשר לסמכותו של הרשם הבכיר בבית משפט השלום לדון בתובענה, שכן סכומה עולה על תקרת הסמכות.
9.במסגרת הדיון בערעור שלפניי נתלו ב"כ המערערת בהעדרה של סמכות עניינית, טענה שלא טענו קודם לכן, גם לא בהודעת הערעור. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הטענה מטעמים שונים, בין היתר משום שהיא נטענת בחוסר תום לב, לאחר שלכל אורך ההליך לא טענה המערערת כי הרשם קמא נעדר סמכות.
