ע"א
בית המשפט המחוזי
|
68014-03-16
23/02/2017
|
בפני השופטת:
1. בלהה טולקובסקי
2. אבי פורג
3. מיכל עמית-אניסמן
|
| - נגד - |
המערערת:
שפרה האגר
|
המשיב:
ישראל אלתר
|
| פסק דין |
לפנינו שני ערעורים על פסק דין משלים של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א. רוטקופף), מיום 18.2.2016 (להלן: "פסק הדין המשלים").
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
בין הצדדים, מר ישראל אלתר (להלן: "אלתר") וגב' שיפרה האגר (להלן: "האגר"), נכרת הסכם מיום 31.1.2010, לפיו האגר התחייבה למכור לאלתר את זכויותיה ב"עסק" בתחום האינטליגנציה הרגשית, וזאת בתמורה לסך של 1,200,000 ₪ (להלן: "ההסכם").
אלתר הגיש תביעה במסגרתה טען כי האגר הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם והציגה מצג שווא לעניין זכויותיה ב"עסק".
בפסק דין שניתן על-ידי כב' השופט א. שוורץ, סגן נשיאה (כתוארו אז), ביום 3.11.2013 (להלן: "פסק הדין הראשון"), נקבע כי במסגרת ההסכם התחייבה האגר למכור לאלתר "עסק" עצמאי פעיל שמהותו פיתוח האינטליגנציה הרגשית - רעיון לימודי שהועבר באמצעות סדנאות למבוגרים וילדים, שחלקן מועברות על-ידי עמותת הגה (להלן: "העמותה").
לאחר בחינת ההסכם ופרשנות המונח "העסק" על פי כוונת הצדדים וכלל הנסיבות החיצוניות, נקבע כי "העסק" נושא ההסכם הוא העמותה ופעילותה וכי "העסק אינו אלא עמותת "הגה"" (סעיפים 33 ו - 37 לפסק הדין הראשון).
נקבע כי האגר הפרה את ההסכם. הואיל והממכר נושא ההסכם הוא עמותה, האגר אינה יכולה להיחשב כבעלים של הממכר וכי "... "מכירת העמותה" בתמורה להכנסות שאמורות להתקבל אל קופת העמותה, באמצעות הפקדת שיקים של העמותה ונטילת הכספים מתוך העמותה, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 1 ו - 34ג' לחוק העמותות, תש"מ - 1980" (סעיף 38 לפסק הדין הראשון).
בנסיבות אלה, האגר הפרה את ההסכם. המדובר בהפרה יסודית, כך שדינו של ההסכם להתבטל ועל הצדדים להשיב זה לזה את מה שקיבלו מכוחו (סעיף 39 לפסק הדין הראשון).
אלתר מסר להאגר "... שיקים אישיים בסך 623,653 ₪ כנגד שיקים לפקודת עמותת הגה שמסרה לו ... אלתר עשה שימוש בשיקים אלו ושילם שכר עבודה למרצים בעמותה. שימוש זה נעשה בהסכמה ובהחלטת עמותת הגה, שכן שיקים אלו היו מיועדים לפקודת עמותת הגה בלבד ..." (סעיפים 41 - 40 לפסק הדין הראשון).
אלתר מסר להאגר שיקים אישיים שלו בסך 623,653 ₪ נוכח חששה של האגר שמא לא יפקיד את השיקים שמסרה לו בחשבון העמותה. "לגרסת גב' האגר, שיקים אלו נמסרו לידי מר אלתר כנגד שיקים אישיים שלו, וזאת בתמורה לכך שיפקיד את השיקים בעמותה והתמורה שתתקבל בגין פרעון השיקים תשולם לה..." (סעיפים 43 - 42 לפסק הדין הראשון).
בסעיף 47 לפסק הדין הראשון נקבע כי השיקים שנמסרו לאלתר היו מיועדים להפקדה בחשבון עמותת הגה. כנגד שיקים אלה וכבטוחה להפקדתם בחשבון העמותה מסר אלתר להאגר שיקים אישיים שלו. עם זאת, לא ניתן להכיר בחלקה השני של ההסכמה, לפיה תמורת השיקים שנעשו לפקודת עמותת הגה והופקדו בחשבונה תשולם במזומן לגב' האגר. מדובר לכאורה בהסכמה שעומדת בניגוד להוראות סעיף 34ג' לחוק העמותות, תש"ם - 1980 (להלן: "חוק העמותות"), ודינה בטלות. משנקבע כי ההסכם הופר ועל כל אחד מהצדדים להשיב לרעהו את שקיבל, אזי על האגר להשיב לאלתר את השיקים שקיבלה ממנו. מאידך, להאגר אין זכות לקבלת השיקים ששייכים לעמותת הגה ושממילא הופקדו בחשבונה.
האגר הגישה ערעור על פסק הדין הראשון (ע"א 38730-12-13).
במסגרת הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה, על פי הצעת בית המשפט, לפיה "הערעור יתקבל בעניין זה שעניין השבת השיקים מהמערערת למשיב בסך 623,000 ₪ ייבחן שוב בבימ"ש קמא. היינו, יבוטל האמור בסעיף 47 סיפא לפסק הדין לפיו: "לגב' האגר אין זכות לקבלת השיקים ששייכים לעמותת הגה ושממילא הופקדו בחשבונה". בית משפט ישמע ראיות נוספות בשאלה זו ויבדוק האם השיקים בסך הנ"ל היו לפקודת העמותה והופקדו לחשבון העמותה אם לאו, וייתן פס"ד מנומק בהתאם..." (להלן: "פסק הדין בערעור").
