ע"א 14564-07-14 מועצה אזורית מנשה נ' האחים ברוד עבודות עפר ופיתוח ואח'

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (סגן הנשיא, כב' השופט ש' לבנוני) במסגרת ת"א 15315/04 ות"א 1457/06 בהם חויבה המבקשת, המועצה האזורית מנשה (להלן: "המבקשת" או "המועצה") לשלם למשיבה 1, האחים ברוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן: "האחים ברוד"), במסגרת ת"א 15315/04, סך של 501,874 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 30.5.99 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת תביעה יחסית ושכר טרחת עו"ד. עוד חויבה המועצה, יחד ולחוד, עם המשיבה 3, מדינת ישראל, לשלם למשיב 2, דני מזור (להלן: "מזור") סך של 269,746 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 17.2.03 ועד למועד התשלום בפועל, וכן סך של 243,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.6.04, בצירוף אגרה יחסית ושכר טרחת עו"ד (הוטלו חיובים שונים בגין שכר טרחת עו"ד על המועצה לעומת המדינה).

בקליפת אגוז יצוין כי בפסק הדין חויבה המועצה לשלם כספים לאחים ברוד וגם למזור בגין עבודות התקנת מאספי ביוב שבוצעו עבור המועצה על ידי מזור, וכן על ידי האחים ברוד, לאחר שנטש מזור את ביצוע העבודות על רקע בעיות כלכליות ובריאותיות אליהן נקלע. בין הצדדים נתגלעה, בין היתר, מחלוקת בשאלה אם האחים ברוד השלימה את העבודה כקבלן משנה של מזור או שמא בהתקשרות ישירה מול המועצה. בית המשפט קמא סבר, לאחר דיון מעמיק ומלומד, כי האפשרות השנייה היא הנכונה. למען השלמת התמונה, יצוין כי מדינת ישראל מודה בזכויותיו של מזור לקבל ממנה את חשבונותיו המאושרים, וזאת לאחר שהמועצה המחתה את זכויותיה לקבלת כספי ההלוואה/תמיכה שקיבלה מן המדינה לצורך ביצוע הפרויקטים למזור בגין חשבונותיו המאושרים. המדינה הפקידה את החשבונות המאושרים של מזור בסך של 521,861 ₪ בקופת בית המשפט לאחר שעל הכספים המגיעים למזור הוטלו עיקולים על ידי מעקלים שונים. ביחס לכספים אלו, תלוי ועומד טען ביניים שיזמה המדינה במסגרת ה"פ 3364-02-09 שטרם נדון.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה לבית המשפט קמא. כב' סגן הנשיא, השופט לבנוני, בהחלטה מנומקת שניתנה על ידו ביום 29.7.14, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, ככל שהיא מתייחסת לחיוב המועצה לשלם כספים לאחים ברוד, וקיבל את הבקשה בכפוף להפקדה כספית ביחס למזור, בציינו את הדברים הבאים:

"5. כלל נקוט עמנו שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין נשוא הערעור, ובעיקר כשעסקינן בפסק דין לסעד כספי. כך, פשיטא, משום שמדובר בסעד הפיך. ככל שהערעור יתקבל ועד לאותה עת ישלם הנתבע – המפסיד, לתובע הזוכה כספים שישלם, הם יושבו לו בהתאם. משום כך, על מנת שבית המשפט ישקול האם להחיל את החריג לכלל ולהורות על עיכוב ביצוע, שומה עלינו לשקול שני שיקולים. האחד לעניין על סיכויי הערעור הלכאוריים. השני והוא העיקר לעניין מאזן הנוחיות.

6. אין בדעתי משום כך, להעמיק רוב חקר בעניין סיכויי הערעור הגם שפטור בלא כלום אי אפשר. בפסק דיני הצבעתי, אף הראיתי, שורת שיקולים לרוב שמניתי לחובתם של כל בעלי הדין שבפניי. ככל שעסקינן במועצת מנשה, היא המערערת, מניתי שיקולים לא מבוטלים לחובתה. משכל אלה עמדו לנגד עיני, הכרעתי כאשר הכרעתי.

משום כך מקוממת, אף נפסדת, הסתמכותה של מועצת מנשה על שורת השיקולים שמניתי לחובתם של בעלי דין פלוניים מחובתם במנותק מן ההקשר הכולל האמור של מבנה פסק דיני הן תוך התעלמות מן השיקולים הרבים שנמנו לחובת מועצת מנשה עצמה ובעיקר תוך התעלמות ומכל מקום הצנעה, של ההכרעה הכוללת לאורם של השיקולים שנמנו, כאמור, לחובת כל בעלי הדין.

מעבר לכך ובזהירות הראויה דומני שסיכויי הערעור נחזים כנמוכים.

7. אדרש אפוא לשיקול השני, הוא השיקול העיקרי.