חסן(המנוח) נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת, סגנית נשיא ס' רסלר-זכאי) מיום 19.03.2017 בתא"מ 39288-07-10, בו חויב המערער לשלם למשיבה 31,891 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וכן לשאת באגרת בית המשפט, בעלות חוו"ד השמאי בסך 560 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך 4,600 ש"ח.

פסק דין זה ניתן בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט הבכיר ג' גינת) מיום 28.07.2013 בע"א 48753-11-11, שניתן בערעור על פסק דינו המקורי של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת, סגנית נשיא ס' רסלר-זכאי) מיום 21.09.2011.

רקע

המשיבה הינה המבטחת של "רכב שטח" מסוג טויוטה לנד קרוזר (להלן: "הטויוטה"), שנפגע בתאונה עם רכבו של המערער מסוג סובארו (להלן: "הסובארו").

ביום 22.07.2010 הגישה המשיבה תביעת שיבוב בסדר דין מהיר בגין נזקים שנגרמו לטויוטה בתאונה בצומת אזור. לטענת המשיבה, התאונה אירעה בעת שהמערער נסע לאחור ופגע בטויוטה, בעוד שהמערער טען להגנתו כי הטויוטה התנגשה ברכבו מאחור.

ביום 21.09.2011 ניתן פסק דין לפיו התקבלה גרסת המשיבה והאשם לתאונה הוטל על שכם המערער. לעניין גובה הנזק, קיבל בית המשפט קמא את התביעה במלואה, למעט סכום של 1,750 ש"ח בגין נזק למראה השמאלית, מאחר שלשמאי מטעם המשיבה "לא היה הסבר מניח את הדעת כיצד במנגנון הנטען אירעה פגיעה במראה השמאלית" ומשום שנהג הטויוטה "לא זכר ולא טען כי אכן נגרמה פגיעה במראה השמאלית כתוצאה מן התאונה". בהמשך לכך, נקבע כי "סך נזקי התובעת עומד על סך של 30,988 ש"ח".

על פסק הדין הוגש ערעור. בית משפט שלערעור לא התערב בממצאיו של בית המשפט קמא ביחס לנסיבות התאונה, מאחר שאלה התבססו על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים. לעומת זאת, קיבל את טענת המערער כי לא ניתן לבסס את הקביעות בעניין גובה הנזק על הראיות שהובאו לפני בית המשפט קמא. בהמשך לכך, ביטל כב' השופט הבכיר גינת את חלקו של פסק הדין הדן בגובה הנזק, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום.

לאחר פסק הדין בערעור, ובטרם התקיים דיון חוזר בבית המשפט קמא, נפטר המערער. עד למתן צו קיום צואה חלף פרק זמן ניכר, ולאחריו הבשילו התנאים לקיומו של הדיון המשלים. בפסק הדין שניתן בעקבות דיון זה נדחתה התביעה לא רק ביחס לנזקי המראה השמאלית אלא גם ביחס לרכיבים נוספים, אולם המערער חויב לשלם למשיבה 31,891 ש"ח בגין נזקי התאונה, ובנוסף לכך חויב בתשלום הפרשי ריבית והצמדה, אגרת בית המשפט, עלות חוו"ד השמאי בסך 560 ש"ח ושכר טרחת עו"ד. מכאן הערעור שלפני.

טענות הצדדים

ב"כ המערער מחה על כך שנהג הטויוטה, שזומן על ידי המשיבה, לא התייצב לעדות בדיון החוזר, וטען כי בית המשפט קמא טעה כשהחליט שלא לשוב ולבחון את שאלת האחריות. לשיטתו, פסק הדין שניתן בעקבות החזרת הדיון רק התיימר לתקן את פסק הדין המקורי, בעוד הסכום שנפסק בסופו של יום עולה על הסכום שנפסק בפסק הדין המקורי. עוד נטען, כי בית המשפט קמא "שם את עצמו למומחה אשר נותן חוות דעת נגדית לחוות דעת מומחה המערער", בזמן שהמשיבה לא הציגה חוות דעת נגדית מטעמה.

לגופו של עניין, טען ב"כ המערער כי המשיבה נמנעה מלהעיד את נהג הטויוטה בדיון החוזר ולא ניתן היה לקבל את התביעה בהסתמך על עדותו הראשונה, שבה "החליף גרסאות גם בעניין היקף הנזק, סוג הנזק, תיאור הנזק". מנגד, טענת מרשו, לפיה אין קשר בין הנזקים הנרחבים לאירוע התאונה, נתמכה בחוות דעת של המומחה מטעמו. בדומה, היו בעדותו הראשונה של נהג הטויוטה הבדלי גרסאות לעניין מועד התאונה, שעה שהמערער הציג אישור משטרה בעניין. ב"כ המערער תמה מדוע נמנעה המשיבה מלהציג את תמונות הנזק שצילם נהג הטויוטה מיד לאחר התאונה, וכן פירט שורה של תמיהות העולות מחוות דעתו ומעדותו של השמאי מטעמה, שעניינן: כיצד אירע שהרכב נבדק בטרם דווחה התאונה; האמנם נבדק הרכב לאחר התיקון; העדרו של דו"ח הבדיקה הראשוני; והעובדה שהנזק לא צולם בבדיקה הראשונה שבוצעה לטויוטה אלא רק בבדיקה השנייה, במוסך שבו תוקן. לבסוף, טען ב"כ המערער כי בית המשפט קמא צריך היה לקבל את גרסת מרשו, בהיותה "הגיונית וסבירה לאין שיעור" ונתמכת בראיות.