ע"א 13015-02-15 כחלון ואח' נ' סעדיה

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא מיום 19.1.2015, שלפיו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקשים, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 13.8.2006, וזאת עד מתן פסק דין בתיק העיקרי.

2.המערערת טוענת, כי סיכוייה לזכות בערעור טובים הם, שכן על אף שהמשיב שוהה באופן בלתי חוקי בארץ, בית המשפט חישב את הפסדי השכר בעבר ובעתיד על בסיס שכר העולה על השכר המקובל בשטחי הרשות הפלסטינית. נטען עוד, כי בית המשפט קבע נכות רפואית גבוהה יותר מהנכות שנקבעה למשיב במל"ל ומשכך, יש להגדיל את קצבאות המל"ל באותו יחס שבו הוגדלה הנכות. שינוי שני פרמטרים אלה בפסק דינו של בית משפט קמא מביא "לבליעת" הנזק בתגמולי המל"ל. המבקשים הוסיפו וטענו, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייגרם להם נזק בלתי הפיך. לטענתם, המשיב אינו עובד ואין לו נכסים בישראל, והוא אף שוהה בלתי חוקי בתחומי המדינה. עובדות אלה מובילות למסקנה, כי כל סכום שישולם לא יהא ניתן לגבותו בחזרה.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בנסיבות תיק זה אין כל עילה המצדיקה סטייה מן הכלל ולפיו זכאי בעל דין שזכה במשפט לממש את פרי זכייתו. לטענתו, לבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ודי בכך כדי להביא לדחייתה. יתרה מכך, הטענות לעניין העדר יכולת לגבות בחזרה את סכום פסק הדין נטענו באופן כללי וסתמי וללא פירוט כנדרש. בנוסף טען המשיב, כי אין כל סיכוי לערעור שהגישו המבקשים שכן הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא נמוכים למדי בראשי הנזק השונים וכי הוא אף הגיש ערעור על גובה הנזק שנפסק.

4.דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

5.הכלל הוא שבעל דין הזוכה במשפט, זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מהווה טעם המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין רק אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: המבקש הראה כי סיכוייו לזכות בערעור טובים הם וכי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נגד ויטקו כימיקלים בע"מ פ"ד מא(1) 713; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג(2), 172).

פסק דין כספי אינו נמנה עם אותם עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע ובדרך כלל בית המשפט לא יטה לעכב ביצוע פסק דין כספי, שכן ביצועו הפיך על דרך ההשבה. עוד נקבע כי בית המשפט יעכב ביצוע פסק דין כספי רק במקרים חריגים ונדירים כאשר המבקש מוכיח שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הוא לא יוכל לגבות את כספו בחזרה או המשך ביצועו ימיט עליו אסון כלכלי, כגון קריסת עסקיו ועוד (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.ר.ב) ואח' פ"ד נו(4) 178; ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה ואח' פ"ד נח(2) 301).

6.לענייננו, באשר לסיכויי הערעור, מדובר בערעור המופנה בעיקר נגד גובה הנזק. מעיון בפסק הדין עולה, כי הסכומים שנפסקו הם סבירים ותואמים את מהות הפגיעה, גובה הנכות ממנה סובל המשיב בעקבות התאונה והממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי אין ממש בערעור ככל שהוא מופנה לבסיס השכר על אף שהנימוקים שעמדו בבסיס קביעותיו של בית משפט קמא סבירים הם. גם הטענה כי היה מקום להתאים את תגמולי המל"ל הרעיוניים שנוכו לנכות התפקודית שנקבעה על ידי בית משפט קמא אינה מופרכת ולא ניתן לומר לגביה כי היא חסרת סיכוי.

7.באשר ליכולתו של המבקש להשיב את הסכום שנפסק אם וכאשר יתקבל הערעור, יש לתת את הדעת לעובדה כי המשיב אינו עובד מאז התאונה ועד היום והדבר יקשה עליו מן הסתם להשיב את הסכומים שישולמו לו . אמנם לבקשה לא צורף תצהיר לאימות טענה זו, אך היא עולה מקריאת פסק דינו של בית משפט קמא (סעיף 35 לפסק הדין), שם נקבעה עובדה זו כממצא עובדתי על סמך עדות התובע. יתרה מכך, אין להתעלם מן העובדה כי המשיב שוהה בתחומי המדינה באופן בלתי חוקי. יחד עם זאת, וכפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, מעמדו של המשיב השתנה עם השנים, כאשר תחילה הוא שהה בתחומי המדינה כחוק, התחתן והביא ילדים ורק בחלוף שנים נשללה ממנו הזכות לשהות בתחומי המדינה. יתרה מכך וכפי שעולה ממצאי פסק הדין, רשויות האכיפה אינם רודפים אחריו וקיים סיכוי ממשי שמעמדו יוסדר.

8.בהתחשב בכל השיקולים שמניתי קודם, נראה לי כי עיכוב חלקי של פסק הדין יביא לאיזון שקול ונכון בין זכויות הצדדים.