ע"א 12428-09-14 חכמה גולן נ' אבנור חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח'

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר, אדי לכנר), מיום 29.5.14, בת.א 4923-09-11, בתביעה שהגיש המערער, מר יוסף חכמה גולן, על סך 22,513 ₪, נגד משיבים 1-3. התביעה נדחתה על ידי בימ"ש קמא, ומכאן הערעור. יצויין, כי המשיבה 4 לא הייתה צד לתובענה אך צורפה על ידי המערער כמשיבה.

השתלשלות העניינים שקדמה לפסק דינו של בית משפט קמא

1.אין מנוס מסקירת השתלשלות העניינים הסבוכה שהביאה לערעור שבפני. ראשיתם של ההליכים, בתובענה שהוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא, והתבררה בפני כב' השופט גדול. התביעה הוגשה במקורה על ידי המערער נגד שלושת המשיבים. עם מתן פסק הדין הראשון שדחה את התביעה, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. ערכאת הערעור החליטה שפסק הדין אינו מנומק, והחזירה התיק לשופט גדול לדון בתיק וליתן פסק דין מנומק. השופט גדול דן בתובענה מחדש, דחה שוב את התובענה כאשר חייב את המערער שתביעתו נדחתה בתשלום הוצאות למשיבים בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "פסק הדין השני"). על פסק דין זה הוגשו שני ערעורים – האחד, על ידי המערער, שתביעתו נדחתה, והשני – על ידי המשיבים, לבית משפט המחוזי מרכז (ע"א 254-12-07; ע"א 3455-12-07), ושני הערעורים אוחדו.

ביום 4.5.08 ניתן פסק דין על ידי כב' השופט אילן שילה (להלן: "פסק הדין בערעור השני"), כדלקמן:

"אכן, למרבה הצער, לא היה מקום ליתן פסק דין ללא שמיעת טענות הצדדים, לאחר שחזרו לבית המשפט קמא, על פי פסק דין שנתן בימ"ש בהסכמתם.

בנסיבות העניין, קיבלו הצדדים את הצעתי לחזור שוב לבימ"ש קמא. ואני מורה על ביטול פסק הדין וחזרת הצדדים לבימ"ש קמא, לפי פסה"ד שניתן ביום 17.10.07, כדי שישמעו טענות..." [ההדגשה שלי – ר.ל.ש]

2.בעקבות זאת, הוחזר התיק לשופט גדול, שנתן פסק דין בסיבוב השלישי אשר דחה שוב את התביעה שהגיש המערער, ושאף עליו הוגש ערעור לבימ"ש מחוזי מרכז (ע"א 16160-03-09), (להלן: "הערעור השלישי"), במסגרתו הסכימו הצדדים, כי פסק הדין בערעור יינתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וללא נימוקים, כאשר ערכאת הערעור תהיה מוסמכת לחייב את המשיבים לשלם למערער סכום שלא יעלה על 60,000 דולר. וכך, בסופו של יום, נתנה ערכאת הערעור פסק דין על דרך הפשרה, וחייבה את המשיבים לשלם סכום של 32,000 דולר.

3.לצערי, בכך לא תמה ההתדיינות בין הצדדים. לאחר שערכאת הערעור סיימה מלאכתה, טען המערער, כי לאור העובדה שבפסק הדין השני שניתן על ידי ערכאת הערעור נקבע במפורש שפסק הדין השני של השופט גדול בוטל – הרי שמחובת המשיבים להחזיר את ההוצאות שמיהרו המשיבים לשלם למערער על פי פסק דינו של בימ"ש קמא שבוטל. לאור העובדה, שהמשיבים טענו שבעת מתן פסק הדין בערעור השלישי תמו כל המחלוקות בין הצדדים – סרבו להשיב את ההוצאות שנפסקו לזכותם ואין חולק כי התקבלו.

4.בעקבות זאת, הגיש המערער תביעה חדשה נגד המשיבים, הפעם לבית משפט השלום בהרצליה (תא"מ 4923-09-11) בדרישה להשבת ההוצאות אותן שילם על פי פסק הדין השני שבוטל. התביעה הוגשה על סך 22,513 ש"ח (המורכב מסכום קרן בסך 17,325 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה).

תביעה זו נדונה בפני הרשם אדי לכנר, שדחה את התביעה, וחייב את המערער בהוצאות בסך 20,000 ₪. פסק דין זה הוא מושא הערעור שבפניי.

דיון והכרעה

5.אקדים ואדגיש, שלא מדובר כפי שניסו המשיבים לטעון בערעור על פסק הדין השלישי שניתן על דרך הפשרה, ושעליו לא ניתן לערער. אמנם, בתיק זה היו הליכים רבים, שממבט ראשון קשה לאבחן ביניהם, אך משמדקדקים ובודקים כל שלב בהליכים שהיו ובהשתלשלות כל ההליכים בין הצדדים, ברור, כי מדובר עתה בערעור על פסק הדין בתובענה הנפרדת שהוגשה להשבת ההוצאות ששולמו על פי פסק דין שבוטל.