-
שתי בקשות לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון: האחת, הוגשה במסגרת ע"א 1155-10-14; והשנייה, במסגרת ע"א 37245-10-14. בשני הערעורים תוקפים המבקשים החלטות שיצאו תחת ידו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת חנה לפין-הראל) במסגרת ת"א 37519-05-10 במסגרתו זכו המבקשים בפסק הדין ובהחלטות שבאו בעקבותיו בסכומים ניכרים המגיעים ביחד לסכום משוערך של כמיליון שקל.
-
אני מורה על איחודם של שני הערעורים הנ"ל, והמזכירות מתבקשת לקשור בין התיקים. ההחלטה בבקשות הפטור מתשלום אגרה וערבון תינתנה במאוחד ביחס לשני התיקים.
-
למען שלמות התמונה, יצוין כי גם המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין במסגרת ע"א 4030-10-14. ואולם, לא ראיתי לאחד, בשלב זה, גם את ערעורם של המשיבים, יחד עם ערעור המבקשים, וזאת בטרם מתן ההחלטות בבקשות לפטור מאגרה ומערבון ובחינת הצורך בהמשך ניהול הערעורים הנ"ל, בשים לב להחלטות בבקשות הנ"ל.
-
תחילתו של ההליך נשוא ע"א 1155-10-10 בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא שלא לתקן את פסק דינו ולהוסיף מע"מ על הפיצויים שנפסקו לזכות המבקשים בפסק הדין. ואולם, בהחלטתי מיום 28.11.2014 הוריתי, לבקשת המבקשים, על שינוי סיווגו של ההליך והפיכתו מבקשת רשות ערעור לערעור, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 410א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שקבעתי כי שגגה נפלה תחת ידם של המבקשים שעה שבחרו להגיש בקשת רשות ערעור אף שנתונה הייתה בידם זכות ערעור.
-
הערעור נשוא ע"א 37519-05-10 נסוב על החלטת בית המשפט קמא לפסוק לזכות המבקשים, שכאמור, זכו בדין, שכר טרחת עו"ד בסך של 65,000 ₪ בלבד, סכום המהווה, לטענת המבקשים, כ- 7% (כולל מע"מ) מסכום פסק הדין, וכל זאת על אף שהמבקשים הציגו הסכם שכר טרחה, לפיו התחייבו לשלם לבא-כוחם סכום המגיע לכדי 30% בצירוף מע"מ, סכום השווה, לטענתם, לסך של 328,093 ₪ כולל מע"מ מתוך הסכום הכולל של פסק הדין.
-
ההלכה היא כי לשם קבלת פטור מתשלום אגרה, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: להראות שאין ביכולתו לשלם את האגרה, וכן להראות שההליך מגלה עילה. בהתאם לתקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007: "בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
-
השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון, הם דומים: מצבו הכלכלי של בעל הדין, האם ידו משגת לעמוד בתשלום העירבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם, להתקבל.
-
הטלת חובה להפקיד ערבון נובעת מהתפישה כי בשלב הערעור אין בעלי הדין ניצבים במדרגה שווה, אלא בעל הדין שזכה בדינו, זכאי להגנה עודפת על האינטרס שלו כי תובטח יכולתו לגבות בקלות ובמהירות הוצאות העשויות להיפסק לזכותו בעקבות גרירתו להליך משפטי נוסף [ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.2007) (להלן: "עניין ורנר"); בש"א 9651/07 אבו רביע נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 6.2.2008)].
-
התנאים לפטור - בשני המקרים - הן בבקשת הפטור מתשלום אגרה, והן בבקשת הפטור מתשלום ערבון, הם מצטברים, ודי בכך שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (ראו: עניין ורנר לעיל).