עת"מ 8944-04-10 מונפונקלאנג נ' מדינת ישראל

העותר 1, אזרח תאילנד, והעותרת 2, אזרחית הפיליפינים – שעד לאחרונה החזיקה ברישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 מתוקף היותה אמה של העותרת 3, וזאת מכוח החלטת ממשלה מס' 156 מיום 18.6.06 שעניינה ב"הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" – הגישו בקשה למשרד הפנים להכיר בהם כידועים בציבור ולהחיל עליהם את "ההליך המדורג" הנהוג במסגרת "נוהל טיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל מס' 5.2.0009). משרד הפנים דחה את בקשתם, וזאת לנוכח מעמדה של העותרת 2, שמחזיקה רק ברישיון ישיבה ארעי. בגין החלטה זו הוגשה העתירה.

לאחר הגשת העתירה, הסכימה המשיבה, כי ההחלטה הנתקפת בעתירה תבוטל וכי עניינם של העותרים יועבר לדיון לפני הועדה הבינמשרדית הדנה במקרים הומניטריים וחריגים. הועדה בחנה את עניינם של העותרים והחליטה לדחות את בקשתם, מאחר שלא נמצא כי מתקיים קשר זוגי כן ואמיתי ותא משפחתי המצדיקים מתן מעמד בישראל, לא כל שכן מטעמים הומניטריים. העותרים הודיעו, כי לשיטתם החלטת הועדה הבינמשרדית הינה בלתי סבירה וכי הם עומדים על עתירתם, בין אם באופן עקרוני, כך שיותר להם להיחשב כבני זוג בישראל גם אם העותרת מחזיקה בינתיים רק ברישיון ישיבה ארעי, ובין אם באופן פרטני, בזכות הקשר הזוגי שביניהם. יוער, כי בינתיים בוטל רישיון הישיבה הארעי שניתן לעותרת 2, לאחר שהסתבר כי בתה, העותרת 3, שמכוחה ניתן לה רישיון הישיבה הארעי, אינה מתגוררת עמה במשק בית משותף.

1. רקע הדברים

העותר 1, ינצ'אלון מונפונקלאנג (להלן: העותר), יליד שנת 1952, הינו אזרח תאילנד. לעותר בן בוגר המתגורר בתאילנד והוא הגיע לישראל בשנת 2004 באשרת ב/1 לעבודה בענף המסעדנות ועד ליום 27.10.09 עבד כטבח ברישיון תקף.

העותרת 2, רואנה פליפה ברמודז (להלן: העותרת), ילידת שנת 1960, הינה אזרחית הפיליפינים. העותרת הגיעה ארצה בשנת 2000 באשרת תייר ביחד עם בתה, היא העותרת 3, ומאז שהתה בארץ שלא כדין עד לקבלת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 ביום 22.1.07, וזאת מתוקף החלטת הממשלה מס' 156 מיום 18.6.06 בדבר הסדרת מעמדם של ילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל.

העותרת 3, ראשה ג'אבר ברמודז, ילידת שנת 1996, קטינה בעת הגשת העתירה וכיום נערה כבת 18, הינה בתה של העותרת מקשר נישואין קודם. העותרת 3 מחזיקה ברישיון לישיבת קבע בישראל החל מיום 22.1.07, וזאת מתוקף החלטת הממשלה מס' 156 מיום 18.6.06 בדבר הסדרת מעמדם של ילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל.

כאן המקום לציין, כי במהלך הדיון בעתירה הסתבר, כי לעותרת שני ילדים בגירים נוספים מבעלה לשעבר, אזרח ירדני המתגורר בירדן, וכי ביום 27.9.10 הגישה העותרת בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים עבור ילדיה אלו, בקשה שנדחתה על ידי המשיבה, בין היתר לאור התנגדות גורמי הביטחון על בסיס מידע חסוי. ביום 21.3.13 נדחתה גם השגתה של העותרת כנגד החלטת המשיבה לדחות את בקשתה.

בהתאם לאמור בעתירה, העותר והעותרת נפגשו בשנת 2006 לערך, במקום עבודתו של העותר ולאחר כשנה של היכרות עבר העותר להתגורר עם העותרת ועם בתה, היא העותרת 3. במהלך חודש דצמבר 2008 נישאו העותר והעותרת בקונסוליה התאילנדית בישראל. על פי הטענה, העותר והעותרת מקיימים קשר זוגי כן ואוהב והעותרת 3 רואה בעותר אב לכל דבר והוא מצדו דואג לחינוכה ולכל מחסורה.

ביום 11.10.09 פנו העותר והעותרת למשרד הפנים, באמצעות באת כוחם, בבקשה להכיר בהם כידועים בציבור ולהעניק לעותר מעמד בישראל כחלק מההליך המדורג לבני זוג וזאת מכוח "נוהל טיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל מס' 5.2.0009, להלן: נוהל הידועים בציבור) (פניית העותרים צורפה כנספח ד' לעתירה).

ביום 11.1.10 החליטה הועדה הלשכתית במשרד הפנים להעביר את עניינם של העותרים לבחינת מטה משרד הפנים. ביום 17.1.10 דחה מטה משרד הפנים בירושלים את בקשת העותרים, מהטעם שלא ניתן לאשר הסדרת מעמד לאזרח זר על סמך היותו, לכאורה, ידוע בציבור של מי שמחזיקה באשרה מסוג א/5 בלבד, וכן מהטעם שלא ניתן להעניק מעמד לאנשים נוספים מכוח מעמד שניתן על פי החלטת הממשלה בעניין ילדי השוהים הבלתי חוקיים. ביום 21.1.10 נשלח לעותרים מכתב הסירוב באמצעות באת כוחם (נספח ג' לעתירה).