עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
8621-04-14
20/07/2015
|
בפני השופט:
יורם נועם
|
| - נגד - |
העותר:
דניאל בן סמיהן
|
המשיב:
משרד הבינוי והשיכון
עו"ד מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
|
| פסק-דין |
העתירה
1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת אִכלוס עליונה במשרד הבינוי והשיכון מיום 6.10.14, לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מעמד של "דייר ממשיך" בדירה בדיור הציבורי שבה התגוררו הוריו כ"דיירים חוזיים"; זאת לפי הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998. העותר טוען, כי התגורר בדירה עם אִמו מאז שנת 2009, וממשיך להתגורר בה מאז שנפטרה האם, בשנת 2013; וכי ועדת אִכלוס עליונה נתנה בהחלטתה משקל מכריע ובלתי סביר לדו"חות "ביקורי המעגל" בדירה, שבהם צוין כי המנוחה התגוררה לבדה – שעה שהאם לא שלטה בשפה העברית, וממילא לא יכולה הייתה למסור פרטים כלשהם לרכז השטח שערך את הדו"חות האמורים.
המסגרת הנורמטיבית
2.הזכאות לדיור ציבורי בישראל יכולה לנבוע משני מקורות: נוהלי משרד הבינוי והשיכון, שבהם מוגדרים תנאים ותבחינים להכרה בזכאות, בהתבסס על שיקולים סוציו-אקונומיים; והוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק זכויות הדייר או החוק), אשר מקנות, בתנאים מסוימים, זכאות להמשיך ולשכור דירה בדיור הציבורי למי שמוגדר "דייר ממשיך" (עע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ (23.3.14); ועע"מ 823/12 תמר קליסה נ' משרד הבינוי והשיכון (8.8.13)). כבר צוין בפסיקה, כי חוק זכויות הדייר נועד להגשמת תכלית סוציו-אקונומית מובהקת, באשר הוא "משמש מכשיר חשוב לצמצום מימדי העוני בישראל, הוא מבקש ליתן מענה למצוקת הדיור ולרכך את הפערים בין בעלי אמצעים כלכליים אשר יש ביכולתם לרכוש דירות בשוק הפתוח, לבין אלו שידם אינה משגת" (עע"מ 3351/13 בעניין נתנאל, לעיל).
בענייננו, טוענן העותר לזכויות בדירה נושא העתירה מכוח היותו "דייר ממשיך", לטענתו; כהגדרת המונח בחוק זכויות הדייר.
3.המונח "דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק הנ"ל: "בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".
בכל הנוגע לזכויותיו של "דייר ממשיך", קבע נוסחו המקורי של סעיף 3 לחוק זכויות הדייר, כדלהלן:
"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא הייתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.
(ג) ..."
במסגרת פרסומו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן – חוק ההסדרים) תוקן חוק זכויות הדייר, בתיקון עקיף, ביום 23.7.09; ובכלל זה – חל שינוי בהסדרת זכויותיו של "דייר ממשיך". נוסחו דהיום של סעיף 3 לחוק קובע כדלהלן:
"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים".