עת"מ 70506-09-16 נ.מ. עבודות אלומיניום בע"מ ואח' נ' למעסיקים ולעובדים זרים ואח'

 לאחר שעיינתי בכתב העתירה ובתגובה המקדמית, וכן בתגובת העותרים לבקשה לסילוק על הסף, החלטתי לדחות את העתירה על הסף בהתאם לסמכותי לפי תקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2001, משמצאתי שהעתירה, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט.

עניינה של העתירה בהחלטת המשיבים מיום 1.6.2016 לדחות את בקשת העותרים לקבלת היתר להעסקת עובדים פלסטינים – בקשה שהוגשה בהתאם לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים). הבקשה שהגישו העותרים הייתה להעסקת שני עובדים, שמקצועם מפעילי מכונות. יצוין כי קדם לבקשה זו הליך שהתנהל בין העותרים לבין המשיבים אודות בקשה קודמת, בגדרו הוגשה גם עתירה מנהלית, שלאחריו הוגשה הבקשה שלפני.

ביום 1.6.2016 התקיים דיון בוועדה הבין-משרדית לחלוקת מכסה בענף התעשייה והשירותים (נספח 5 לתגובה המקדמית). הדיון מלמד כי מספר המכסות לחלוקה עמד על 57 מכסות בלבד (על רקע המדיניות להתיר חידוש העסקה קיימת לעובדים שכבר מועסקים). הועדה דנה ב- 446 בקשות ל- 1,214 עובדים, פירטה את השיקולים השונים, את הליך ביצוע ההקצאה לאותן משרות שניתן להקצותן. בין השיקולים נשקלו היתרים למי שמועסק במקצועות ייחודיים, נדרשים וחריגים נשקלה החזרת מכסות למי שבעבר היו לו עובדים, נשקלו נסיבות הומניטריות.

בהמשך להחלטות שהתקבלו הודע לעותרים (ביום 21.8.2016) כי בקשתם נדחתה תוך שנמסר להם כי:

"לאור הביקוש הרב לעומת המכסה המצומצמת, וכן לאור מגוון המקצועות והתחומים בהם נדרשו עובדים, ועדה מייעצת המורכבת מנציגי מתאם הפעולות בשטחים, קמ"ט תעסוקה ונציגי רשות האוכלוסין וההגירה, המליצה, ככלל, לחלק היתרים אלו לאותם מבקשים אשר הראו צורך מיוחד בעובדים מקצועיים ושאינם בעלי היתר קיים להעסיק עובדים פלסטינאים.

לאחר דיון במכלול הבקשות ובהתחשב בנסיבות דלעיל, הוועדה לא מצאה מקום להמליץ למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה על אישור בקשתך.

מנכ"ל הרשות קיבל את המלצות הועדה, ולכן בקשתך נדחית בזה"

העותרים טוענים כי דחיית בקשתם "לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר תום לב כשהם מעדיפים מעסיקים אחרים על פניהם". עוד נטען כי דחיית הבקשה פוגעת פגיעה חמורה בזכות הבסיסית להעסקת עובדים המתאימים לאופי עובדתם וכי לא הובאו בחשבון שיקולים נדרשים ובהם כי מדובר בעבודה שדורשת מיומנות וניסיון.

עמדת המשיבים היא כי אין עילה להתערב בשיקול הדעת שהופעל על ידי הוועדה המייעצת ומנכ"ל הרשות. עמדה זו מקובלת עלי. מלכתחילה מדובר בהקצאה של 57 היתרים בלבד נוכח מדיניות, ראויה, להעדיף המשך העסקתם של עובדים המועסקים. מקום בו מספר העובדים המבוקש עולה על אלף אין מנוס מהפעלת שיקול הדעת המנהלי לצורך קביעה מי יקבל היתר העסקה ומי לא. החלטה זו היא החלטה מקצועית מובהקת שהתקבלה על ידי ועדה בין משרדית שמונתה לדון בכך. לא ראיתי כל עילה להתערב בשיקול הדעת שהופעל או כי הוצג טעם מספק להעדפת העותרים על פני מי שבקשתם נענתה. טענות העותרים לאפליה נעדרות כל תשתית התומכת בכך.