עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
6632-06-16
13/11/2016
|
בפני השופט:
ארנון דראל
|
- נגד - |
עותרים:
1. תפעול דורות סוכנות לביטוח פנסיוני (2015) בע"מ 2. אסף שאשא 3. אריה קלמנזון
עו"ד ליאור קרן
|
משיבים:
1. משרד האוצר/אגף שוק ההון 2. אלי אלפסי – מנהל מחלקת רישוי סוכנים ויועצים
עו"ד ענבל משה – פרקליטות מחוז ירושלים
|
פסק דין |
העותרת 1, שהעותר 2 הוא מנהל העסקים שלה והעותר 3 הוא בעל מניות בה פנו למשיבים בבקשה לקבלת רישיון סוכן לצורך ניהול סוכנות ביטוח. במכתב ששלח המשיב 2 לבא כוחם דאז של העותרים הוא הודיע לו כי בשל הליך ביקורת ובדיקה שהתנהל בקשר עם העותר 3, הוקפא הטיפול בבקשה עד לסיום הליך הביקורת והבדיקה האמור. פנייה של העותרים לשינוי ההחלטה לא הואילה ומכאן העתירה. בגדרה של העתירה מבקשים העותרים להורות למשיבים לתת את הרישיון המבוקש.
המשיבים הגישו כתב תשובה ובקשה לסילוק העתירה על הסף. בין יתר טענותיהם טענה להיעדרה של סמכות עניינית לדון בעתירה, שכן ההחלטה הנתקפת אינה נכללת בין העניינים המסורים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוח סעיף 5 (1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק). עמדת המשיבים היא כי החלטת המפקח, שניתנה מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א- 1981 (להלן: חוק הפיקוח), אינה מופיעה כפרט בתוספת הראשונה לחוק. המשיבים מוסיפים כי החוק תוקן כך שהחל מיום 1.11.16 ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטות שונות ואולם הוראה זו אינה יכולה לסייע לעותרים. המשיבים טוענים לחלופין כי לא קמה כלל זכות ערעור על החלטת ביניים ובנוסף כי לא מוצו ההליכים.
בתגובה שהגישו העותרים לבקשה לסילוק העתירה על הסף (התגובה הוגשה רק כעת לאחר שבקשה לדחיית מועד הדיון התקבלה) הם טוענים כי די בכך שמדובר בעתירה כלפי רשות מרשויות המדינה כדי להקנות סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים. פרשנותם להוראת סעיף 5 לחוק היא כי היא קובעת שבית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירה נגד החלטה של רשות באשר היא או של החלטה של גוף המנוי בתוספת הראשונה לחוק ואין דרישה כי אותה רשות תופיע בתוספת הראשונה לחוק.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בעתירה ולפיכך יש לקבל את הבקשה.
סעיף 5 לחוק קובע כי:
"בית המשפט לעניינים מנהליים ידון באלה –
(1)עתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה..." (ההדגשה שלי – א.ד.).
מכאן שהדרישה היא כפולה: באשר למיהות המשיב לעתירה – נדרש שיהיה מדובר בעתירה על החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה; באשר לעניינה של העתירה – נדרש שהעניין הנדון בהחלטה יהיה כלול ברשימת העניינים שבתוספת הראשונה (ר' לעניין זה עע"מ 7151/04 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 441 (2005), עע"מ 7832/08 כפר הנוער דרך תקווה נ' משרד הרווחה, פסקה 6 (19.10.2009)).
על כן נדרשת בחינה האם העניין בו מדובר מנוי בתוספת הראשונה לחוק ועיון בה מלמד שהתשובה לכך שלילית (דברים אלה נלמדים גם מע"א 9300/05 המפקח על הביטוח נ' קוסקוסי (18.2.2007), שאליו הפנו המשיבים, והצורך בחקיקה שתביא לתקיפת ההחלטה בדרך של ערעור כאמור בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו-2016)).
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת