עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
66197-03-15
31/12/2015
|
בפני השופטת:
נאוה בן אור
|
| - נגד - |
העותרים:
1. צחור-צדק חופש חינוך ורווחה בירושלים ע"ר 580587004
2. מחמוד אבוח'דיר
3. אזדיהאר אבוסביח
4. יונס אבו צביח
5. מחמוד משני
6. השאם טייא
7. בדר חליל
8. סאמי עוודאללה
עו"ד יוסי חביליו
עו"ד יניר גור
|
המשיבה:
עירית ירושלים באמצעות אגף היועץ המשפטי
עו"ד דן בן-טל
עו"ד שירה לוי
|
| פסק דין |
ביסוד העתירה עומדת טענת העותרים, עמותת "צחור – צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים" ומספר תושבים של השכונות שועפט ובית חנינה בירושלים, ולפיה מפלה עיריית ירושלים שכונות אלה לרעה בכל הנוגע למספר גינות המשחקים הקיימות בהן. הסעד המבוקש הוא שבית המשפט יורה לעיריית ירושלים להקים בשתי השכונות 10 גינות משחקים חדשות בנוסף לאלה הקיימות וזאת בתוך שנתיים, ועוד 20 גינות משחקים חדשות בתוך חמש שנים נוספות.
העתירה
1.בשכונות שועפט ובית חנינה גם יחד מתגוררת אוכלוסייה בת כ- 60,000 נפש, ולרשותה שתי גינות משחקים בלבד, המצויות שתיהן בשכונת בית חנינה. גינה נוספת נמצאת בשלבי הקמה ומתוכננת גינה נוספת. אלה עובדות שאין חולק עליהן.
העותרים מפנים לכך שבשכונות היהודיות הסמוכות הוקמו גינות משחקים ביחס של גינה ל- 600 עד 1,400 נפש, בעוד שבשתי השכונות נשוא העתירה עומד היחס על גינה אחת ל- 30,000 נפש. כך, למשל, מתגוררים בשכונות רמות כ- 48,000 תושבים, ולרשותם 35 גינות משחקים; בשכונת רמת שלמה מתגוררים כ- 17,000 תושבים ולרשותם 28 גינות משחקים; בפסגת זאב חיים כ- 44,000 תושבים ולרשותם 56 גינות משחקים ובשכונת נווה יעקב חיים כ- 25,000 תושבים ולרשותם 31 גינות משחקים.
העותרים מסתמכים על "תדריך תכנון להקצאת קרקע לצורכי ציבור" שפורסם מטעם משרדי החינוך, הפנים, השיכון והאוצר, ולפיו השטח הציבורי הפתוח לצורך גינות ומגרשי ספורט צריך לעמוד על 5 עד 10 מ"ר לנפש. ואם כך, שטח גינות המשחקים בשכונות הנדונות עומד על אחוז אחד בלבד מן התקן המומלץ.
2. מכאן, כך נטען, שעיריית ירושלים אינה ממלאת את תפקידה לפי סעיף 249(8) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), והוא "לספק, להתקין, להתוות, לתכנן, לשפר, לקיים, להסדיר גנים וגינות ומקומות מרגוע או נופש אחרים לשימוש הציבור...", ומפלה את תושבי השכונות הנדונות לרעה.
3. לעתירתם צרפו העותרים רשימה של עשרות מגרשים המצויים בבית חנינה ובשועפט, המיועדים לשטחי ציבור פתוחים (שצ"פ) על פי תכניות מאושרות לאיחוד וחלוקה וניתן להקים עליהם, על פי הטענה, גינות משחקים.
התגובה המקדמית מטעם עיריית ירושלים
4. בתגובה המקדמית שהגישה עיריית ירושלים נטען, כי אין זה נכון להסיק מסקנה בדבר הפליה על יסוד השוואה אריתמטית בין מספר גינות המשחקים שבשכונות הסמוכות לבית חנינה ולשועפט, לבין מספר גינות המשחקים שבשכונות אלה. כל כך, משום שהשכונות הסמוכות הן שכונות חדשות, שתוכננו מלכתחילה תוך הקצאת מגרשים מתאימים כשצ"פ והגינות נבנו בהן על ידי המדינה. לעומתן, השכונות נשוא העתירה הן למעשה כפרים שסופחו לעיר ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והמצב התכנוני והסדר הקרקעות בהן שונה לחלוטין. השוני במספר גינות המשחקים אינו נובע אפוא מהפליה וקיפוח, אלא מהבדלים מהותיים בין השכונות השונות. קשיים דומים קיימים בשכונות ותיקות שבמערב העיר, ולראיה מצביעה עיריית ירושלים על כך שבשכונות דוגמת בית ישראל, זכרון משה, מקור ברוך, כרם אברהם, מאה שערים ושכונת הבוכרים אין גינות משחקים רבות (כך, למשל, בזכרון משה אין כל גינה, במאה שערים יש גינה אחת ובשכונת הבוכרים שלוש גינות). ההשוואה בין השכונות הוותיקות הללו לבין השכונות נשוא העתירה מלמדת שאין יסוד לטענת ההפליה.