עת"מ 63569-12-15

בעתירה זו מתבקש בית המשפט להורות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בית שמש לפעול להוצאת צו הריסה, צו הפסקת עבודות וצו סגירה מכוח חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבניה) נגד מבנים ניידים (מנ"דים) שהציבו משיבים 4-3 בחצר גן ילדים השוכן מאחורי ביתם של העותרים בבית שמש, ונגד קומה נוספת שהקימו משיבים 6-5 מעל מבנה גן הילדים.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה מצאתי כי אין היא מגלה על פניה עילה להתערבות בית המשפט ולפיכך ראוי לדחותה על הסף בהתאם לתקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

בסעיפים 62-55 לעתירה מתבקש להורות לוועדה המקומית לפעול נגד המנ"דים באמצעות הוצאות צו הריסה מינהלי, צו סגירה וצו זמני לאיסור שימוש. דא עקא, צו הריסה מינהלי ניתן להוציא רק לגבי בנין שהקמתו הסתיימה במהלך 60 הימים האחרונים ושאכלוסו הושלם במהלך 30 הימים האחרונים (סעיף 238א לחוק התכנון והבניה). תנאים אלה אינם מתקיימים במנ"דים, שהוצבו לכל המאוחר בשנת 2013 (ראו נספח א' לעתירה – מכתביהם של עותרת 1 מיום 17.7.13 ושל עותר 2 מיום 29.12.14 ומיום 17.8.15). הסמכות למתן צו סגירה על פי חוק התכנון והבניה (להבדיל מצו סגירה על פי סעיף 32 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, הניתן על ידי מנכ"ל משרד החינוך, שאינו משיב בעתירה) מוקנית אך ורק לבית המשפט הגוזר את דינו של נאשם שהורשע בבניה בלתי חוקית (סעיף 205(3) לחוק התכנון והבניה). לעומת זאת, חלקה של הוועדה המקומית בהליך המוביל לצו סגירה מסתכם בהגשת כתב אישום לבית המשפט, ופעולה זאת אכן ננקטה במקרה הנוכחי בקשר להצבת המנ"דים (כעולה מתשובת הממונה על אכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה מיום 13.10.15, נספח ז' לעתירה). הטענה כי היה על הוועדה המקומית לבקש מבית המשפט גם צו הפסקת שימוש על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, הועלתה לראשונה במכתב ב"כ העותרים לממונה על אכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה מיום 26.8.15 (ואפילו באותו מכתב לא אוזכר במפורש סעיף 239 הנ"ל). כאמור, באותה עת מלאו (לפחות) שנתיים ימים להצבת המנ"דים. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהגשת בקשה לצו הפסקת שימוש טרם הרשעה מסורה לשיקול דעת התובע ואינה בגדר ברירת מחדל בכל מקרה בו מוגש כתב אישום, אין עילה לכך שבית המשפט יקבע כי חובה על הוועדה המקומית, שכבר הגישה כתב אישום לבית המשפט, לפעול להפסקת השימוש המתבצע במבנים זה למעלה משנתיים, עוד בטרם הכרעת בית המשפט בהליך הפלילי. בכל מקרה, ככל שהפעילות במנ"דים גורמת מטרד לעותרים כנטען בעתירה, התרופה העומדת לרשותם היא בהגשת תובענה נזיקית לבית המשפט המוסמך (בדומה לתובענה האזרחית אותה הגישו לאחרונה לגבי הקומה הנבנית מעל מבנה גן הילדים).

בשונה מהמנ"דים, הקמתה של הקומה מעל מבנה גן הילדים קיבלה היתר בניה. טענת העותרים לפיה הבניה מתבצעת בסטייה מההיתר נדחתה על ידי היועץ המשפטי של עיריית בית שמש, כאמור בתשובת הממונה על אכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה לב"כ העותרים מיום 13.10.15 (נספח ז' לעתירה). באותה תשובה הועמדו העותרים על זכותם להגיש ערר על החלטת התובע שלא לנקוט בהליכים פליליים בגין הקמת הקומה האמורה, בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. נמצא אפוא כי בידי העותרים סעד חלופי להגשת העתירה, אשר בו כשלעצמו די להביא לסילוקה על הסף (ראו סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, לפיו "בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק", ובכלל זה עקרון הסעד החלופי). יתר על כן, העותרים הגישו לבית משפט השלום בבית שמש תובענה אזרחית נגד משיבים 6-5 ונגד העירייה, בה דרשו את הפסקת הבניה. בהמלצת בית המשפט ניתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים לפיה משיבים 6-5 התחייבו שלא לבצע עבודות בניה כלשהן הטעונות היתר או סוטות מההיתר הקיים, תוך שהובהר כי הם רשאים להמשיך בביצוע עבודות הפנים בקומה הנדונה וכן להגיש בקשה להיתר בניה נוסף או לשינויים בהיתר הקיים, והכל תוך שמירת כל טענות העותרים (ת"א 3177-10-15, פסק דין מיום 4.11.15). הטענה המועלית בעתירה, לפיה משיבים 6-5 הפרו את הוראות פסק הדין בכך שהתקינו ארבעה דודי שמש על גג הקומה המיועדת בהיתר לשמש בית כנסת, והוסיפו ובנו בתוך קומה זאת מקלחות, חדרי לימוד וחדרי מגורים לבחורי ישיבה, הנה עניין לבית משפט השלום לענות בו, במסגרת בקשה להטלת עיצומים על פי פקודת בזיון בית משפט, אותה בידי העותרים להגיש, וכן במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני וקבוע, בדומה לצו אותו ביקשו העותרים מבית משפט השלום בהליך הקודם. נמצא אפוא כי גם בעניינים אלה עומד לרשות העותרים סעד חלופי אותו לא מיצו טרם פנייתם בעתירה לבית משפט זה.

העותרים מבקשים בעתירה גם צו האוסר על העירייה ליתן טופס 4 וטופס אכלוס לקומה הנוספת מעל מבנה גן הילדים. אלא שלא הוצגה כל הוכחה לכך שהעירייה מתכוונת לתת אישורים אלו למבנה. ממילא אין לפנינו החלטה של הרשות המינהלית נגדה ניתן להגיש עתירה (ראו סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000). יתרה מזו, על פי הנטען בעתירה (סעיף 51) היועץ המשפטי של העירייה הודיע לב"כ העותרים לפני מספר ימים כי בדעת העירייה לפעול להוצאת צו הפסקת עבודות בקשר לבניה האמורה. הודעה זו מהווה למעשה גם אישור לכך שלא צפוי מתן טופס 4 וטופס אכלוס בזמן הקרוב.

מטעמים אלה אני מחליט לדחות על הסף את העתירה ואת הבקשה שהוגשה במסגרתה לצו מניעה זמני. משלא התבקשה תגובה לעתירה, לא יחויבו העותרים בהוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ו, 03 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.