כללי
1."גבעות בר" (להלן: "היישוב") הוא יישוב קהילתי בצפון הנגב, הממוקם לצד כביש 310 - המחבר בין "צומת הנשיא" ל"צומת להבים" - דרומית לרהט ומערבית ללהבים. הוא עלה לקרקע בשנת 2004, ביוזמת המועצה האזורית "בני שמעון", תנועת "אור" לפיתוח ויישוב הנגב והגליל, החטיבה להתיישבות – ההסתדרות הציונית הלאומית, וקרן קיימת לישראל בשיתוף JNF. הוא מתוכנן להכיל כ- 500 בתי אב. בשלב זה מתגוררות בו כ- 130 משפחות וישנן עוד עשרות משפחות הנמצאות בשלבים שונים של בניית ביתם. הוא מנוהל על ידי אגודה שיתופית. ופועלת בו וועדת קבלה.
2.בשנת 2013 הוחלט על שיווק 15 מגרשים נוספים ביישוב. נעשתה פניה ל-80 משפחות - שעוד קודם לכן התעניינו באפשרות להיקלט ביישוב ולא ניתן היה לטפל בהן מפאת ריבוי הפונים - להתחיל את תהליך הקבלה ליישוב. נערכה הגרלה ביניהן על 15 המקומות בתור לכניסה לתהליך הקבלה ביישוב. העותרים השתתפו בהגרלה והם היו בין 15 הזוכים.
3.במסגרת תהליך הקבלה לישוב, עברו העותרים אבחון במכון AKT (להלן: "מכון האבחון") אליו הופנו – שנתן להם "המלצה ממוצעת", המתבטאת בדרגה 5 מתוך 9- ולאחר מכן הם רואיינו על ידי ועדת הקליטה של היישוב.
ועדת הקליטה התרשמה שהעותרים אינם מודעים מספיק למשמעות הקהילתית של המעבר ליישוב קהילתי ושאין להם את רמת המוטיבציה הקהילתית – חברתית הנדרשת למהלך, ושגם אם יתכן שהם אינם רואים במעבר ליישוב רק הזדמנות נדל"נית, גדול הסיכוי שהם יתפתו לכך בהמשך. והעריכה, שהם יתקשו להשתלב בקהילת היישוב, לא רק בשל הבדלי הגיל וגילאי הילדים, אלא בעיקר בשל הפערים הקיימים במוטיבציה להתערות קהילתית חברתית עם שאר המשפחות ביישוב. והחליטה שלא להמליץ על קבלתם ליישוב.
העותרים ניצלו את זכותם ופנו לוועדת הקבלה הבינמוסדית (להלן: "ועדת הקבלה"). ועדת הקבלה ראיינה אותם והחליטה, פה אחד, לדחות את בקשתם להיקלט ביישוב, בשל אי התאמה לחיי חברה בקהילה מתגבשת מצומצמת.
העותרים השיגו על החלטת ועדת הקבלה בפני ועדת ההשגות. ועדת ההשגות התכנסה ביום 24.6.14, שמעה את העותרים ואת נציגי, התנועה המיישבת, המועצה האזורית, החטיבה להתיישבות וועדת הקבלה, והחליטה, ברוב דעות, לדחות את ההשגה.
על החלטה זו הגישו העותרים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים באר-שבע (עת"מ 31352-08-14). בית המשפט המליץ לצדדים להחזיר את הדיון לוועדת ההשגות, כדי שתשקול מחדש את בקשת העותרים להתקבל ליישוב, בנפש חפצה, על יסוד כל החומר שיונח בפניה, והצדדים הסכימו לכך.
ועדת ההשגות שבה והתכנסה ביום 29.12.14, שמעה את הצדדים והחליטה, פה אחד, לדחות את השגת העותרים.
מכאן העתירה.
4.העותרים טוענים, בעיקר, כי, ועדת ההשגות נימקה את החלטתה השניה בנימוקים שונים מאלה שנימקה את החלטתה הראשונה; נימוקי ועדת ההשגות אינם עומדים בביקורת ההגיון; הערכת מכון האבחון ביחס לעותרים היתה כי התאמתם ליישוב היא בגדר הממוצע ואין ללמוד ממנה כי הם אינם מעוניינים להשתתף בחיי הקהילה ולתרום להם; לא היה מקום לתת משקל משמעותי להתנהגות הנטענת של העותרים במהלך הדיונים בוועדות השונות; אין ללמוד מכך שהעותרים סרבו להצעת ועדת ההשגות לדחות את הגשת מועמדותם לעוד שנה –שנתיים ולחזור ולקיים את תהליך הקליטה ליישוב, שהם אינם ערים לצרכי הזולת, כפי שסברה הוועדה; לא היה מקום לזקוף לחובת העותרים את העובדה שבנם זכה בעבר במגרש ביישוב ולאחר מכן בנה עליו בית ומכר אותו, מבלי לגור ביישוב; לא היה מקום לדחות את בקשתם בנימוק של חוסר התאמה חברתית; ההחלטות השונות בעניינם נעדרו הנמקה ראויה והן אינן ברורות; החלטת ועדת ההשגות פוגעת בזכותם לשוויון, לקניין, לדיור ולפרטיות.
והמשיבים טוענים, בעיקר, כי, היישוב נמצא במשבר - משום שאין בו מנהיגות מוסכמת ומשום שחלק מהתושבים שהצטרפו אליו מכרו את המגרש בו זכו או את הבית שבנו, מבלי להתגורר ביישוב – ומונה לו ועד ממונה; על רקע המצב הקשה ביישוב, ממצאי האבחון שנערך לעותרים וההמלצה שהם קיבלו ממכון האבחון, מצאה ועדת ההשגות לדחות את השגת העותרים, בנימוק שאין בכוונתם לקבוע את מרכז חייהם ביישוב ובנימוק של חוסר התאמה שלהם למרקם החברתי-תרבותי של היישוב, שיש יסוד סביר להניח כי יהיה בו לפגוע במרקם זה; בהחלטתה נתנה הוועדה את דעתה לגודל היישוב, לוותקו, לחוסנו ולאופי האוכלוסיה בו; ההתערבות של בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטת הרשות היא מצומצמת ותחומה בעילות מסוימות; החלטת ועדת ההשגות בעניין העותרים איננה מצדיקה התערבות בית-המשפט.
דיון והכרעה
כללי
1.תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") מסדיר את תהליך הקבלה ליישובים קהילתיים של עד 400 בתי אב, מאפשר קיומה של ועדת קבלה בהם, קובע את השיקולים שוועדת הקבלה רשאית להתבסס עליהם בסירובה לקבל מועמד, וקובע מנגנוני השגה וביקורת על החלטות הוועדות השונות. וההסדרים הקבועים בו מאפשרים למבקשים לחיות בקהילות נפרדות, על קרקע של המדינה, לעשות זאת, תוך הימנעות מאפליה וצמצום הדרת המעוניינים.
2.השאלה בענייננו היא, האם דחיית בקשת העותרים לרכוש מגרש ביישוב, עומדת בתנאי החוק והיא עניינית וסבירה, אם לאו.
3.בפתח הדברים אציין, כי נסיבות העניין כאן אינן מעלות את החשש הקלאסי הטבוע במצב של סירוב ועדת קבלה לקבל מועמד ליישוב קהילתי, לאמור, הפליה - בעיקר על רקע לאום, דת, או ארץ מוצא - שהיווה את הבסיס העיקרי להתנגדות להסדר החוקי מעיקרו. וגם הטענה המובלעת בטיעוני העותרים, כי דחייתם באה על רקע גילם – 58, אינה נראית משכנעת על פניה, בין היתר בהתחשב בעובדה, שהעותרים עצמם טוענים לה, שהיישוב קלט וקולט אנשים בגיל זה, ובהתרשם מתכני הדיון בוועדות השונות בעניינם של העותרים ומנימוקי הוועדות.