עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
59492-09-16
10/01/2017
|
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל
|
| - נגד - |
עותרים:
1. כפר לי בע"מ
2. בית אקשטיין- שירותי חינוך בע"מ
עו"ד כבירי – נבו – קידר
|
משיבים:
1.מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור
2.משרד החינוך
עו"ד דן ארטן
עו"ד סוזן משלב
|
| פסק דין |
השאלה המתעוררת בעתירה שבפניי היא אם חלה חובה על משיבה 1, המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (להלן: "המועצה"), השולחת ילדים בעלי צרכים מיוחדים המתגוררים בתחומה להתחנך במוסדות חינוך מיוחד "מוכרים שאינם רשמיים" הנמצאים בשטח שיפוטה ובבעלות העותרות, לשאת בתשלום אגרות עבור תלמידים אלה.
רקע
1.חברת כפר לי בע"מ וחברת בית אקשטיין- שירותי חינוך בע"מ (להלן: "העותרות") מפעילות 18 בתי ספר לחינוך מיוחד ברחבי הארץ הפועלים כבתי ספר "מוכרים שאינם רשמיים", דהיינו שהבעלות עליהם פרטית ולא ציבורית, ברישיון ובהכרה מטעם משרד החינוך. בתי ספר אלו מספקים מענה לכ-2,000 תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות א'-י"ב, לאחר שהתלמידים אובחנו ושובצו בבתי הספר לפי החלטת וועדות ההשמה והשיבוץ הפועלות ברשויות המקומיות ברחבי הארץ.
2.מתוך כלל בתי הספר לחינוך מיוחד שמפעילות העותרות, ארבעת בתי הספר שלהלן נמצאים בתחומי המועצה: בית הספר "דרור" לתלמידים המצויים על הרצף האוטיסטי; בית הספר "עציון" לתלמידים בעלי הפרעות נפשיות; בית הספר "דרך למרחב" לתלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות ובית הספר "כפר לי" לתלמידים בעלי פיגור. מלבד בתי ספר אלו, אין בשטח המועצה בתי ספר אחרים לחינוך מיוחד. תלמידי החינוך המיוחד המתגוררים במועצה משובצים על ידי המועצה לארבעת בתי הספר לחינוך מיוחד שבתחומי המועצה, וכן לבתי ספר אחרים מחוץ לתחומי המועצה, שחלקם מצויים גם הם בבעלות העותרות.
3.העתירה שהוגשה ביום 26.9.16 נוגעת להחלטת המועצה שלא לשאת באגרות החינוך המיוחד עבור תלמידי בעלי צרכים מיוחדים המתגוררים בתחומה.
תמצית טענות הצדדים
טענות העותרות
4.לטענת העותרות, חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק חינוך מיוחד") קובע כי האחריות למתן החינוך המיוחד בחינם מוטלת במשותף על המדינה ועל רשות החינוך המקומית, וזו מתבטאת בחובתן לקיום מוסדות החינוך המיוחדים הפועלים בתחומן, בין המוסדות ה"רשמיים" ובין ה"מוסדות המוכרים שאינם רשמיים". במילים אחרות, על רשות מקומית לשאת במלוא העלויות הנגזרות מהפעלת מוסדות לחינוך מיוחד מוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומה, המספקים חינוך מיוחד לתושביה, כל עוד עלויות אלה אינן ממומנות על ידי משרד החינוך.
5.לטענת העותרות, חובתה הכללית של הרשות המקומית לספק חינוך מיוחד בחינם לתושביה מתפרשת גם על מקרים בהם בחרה הרשות המקומית לממש את חובתה האמורה במסגרת מוסד המצוי בתחומה של רשות מקומית אחרת. המנגנון הכספי לשם כך מכונה "אגרות חוץ" והוא מוסדר במסגרת נהלי משרד החינוך. חובה זו אינה גורעת מחובתה הכללית של המועצה לדאוג לקיום מוסדות החינוך המיוחד הפועלים בתחומה. במוסדות החינוך המיוחד המוכרים שאינם רשמיים, כדוגמת אלה שמפעילות העותרות, מתממשת חובה זו בין השאר באמצעות מנגנון האגרות, כפי שקבע הרגולטור, קרי משרד החינוך, במסגרת נהליו, אשר גובשו בשיתוף ועל דעתם של מרכז השלטון המקומי ושל נציגי הרשויות המקומיות.
