חסון ואח' נ' לשכת עורכי הדין ואח'

הרקע לעתירה וטענות העותרים:

בפני עתירה מנהלית שעניינה בחינות לשכת עורכי הדין משנים 2016 – 2017, במסגרתה מבקשים העותרים לאכוף על המשיבים – לשכת עורכי הדין והעומדים בראשה וכן שרת המשפטים – מימוש הבטחה מנהלית שלטענתם ניתנה ע"י המשיבים או מי מהם, והופרה.

העותרים טוענים כי לביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה סמכות מקומית לדון בעתירה בשל היותו של אחד העותרים תושב עכו ובשל קשיי ניידות שהוא סובל מהם. כן נטען כי אחד ממוסדותיה של המשיבה 1 נמצא בחיפה (ואין חולק כי סניף מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין ממוקם בחיפה).

לטענת העותרים, ראש הלשכה אמר ביום 15.11.2016 בדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט בעניין הבחינה כי אותו פקטור (הכוונה, ככל הנראה, לתוספת לציון הבחינה) שיחול בבחינות ללשכת רואי החשבון יחול בבחינות ללשכת עורכי הדין. כן נטען כי אמר שאותו פקטור שיעשה בהסתדרות הרפואית גם לשכת עורכי הדין תעשה. נטען כי מדובר באמירה שנאמרה בפני עשרות מתמחים ובפני ועדה בכנסת על ידי ראש איגוד עורכי הדין בישראל ולכן מדובר בהבטחה מנהלית. נטען כי לאחר שפורסם מתווה לשכת רואי החשבון על מתן פקטור שיעמיד את שיעור ההצלחה של נבחני יולי 2017 על 83%, התבקש יו"ר לשכת עורכי הדין לעמוד בהבטחה ולנהוג דין שווה לגבי בחינת 2017. כן נטען כי המתמחים הסתמכו על הבטחה זו ולכן לא ניגשו לבחינת חורף 2017 או שניגשו אליה תוך פגיעה בסיכוייהם בשל הסתמכותם על ההבטחה. עוד נטען כי לא ניתן לקבל את טענות המשיבים, כפי שהובאו במכתב התשובה של מנכ"ל הלשכה לחבר הכנסת עיסאוי פריג' (נספח 7 לעתירה), לפיהן מדובר בדברים שנאמרו על ידי ראש הלשכה בלהט הוויכוח, כי הדברים הוצאו מהקשרם; כי אין מדובר בהבטחה מנהלית מחייבת; כי אופן מעבר הבחינות נקבע בתקנות ואין בסמכות ראש הלשכה או גורם אחר בלשכה לתת פקטור זה או אחר של תוספת לציון הבחינה או לשנות את מבנה הניקוד של הבחינה; כי הגורם היחיד המוסמך לקבוע את ניקוד הבחינה הינה ועדת הבחינות הממונה על ידי שרת המשפטים; כי מדובר בבחינה שונה מהבחינה בראיית חשבון; כי הבחינות כבר עמדו בביקורת בתי המשפט; כי אחוז המעבר לכשעצמו אינו מעיד על הצדקה להתערבות וכי הדרישה לביצוע הליך של תוספת ניקוד לציון שהשיג נבחן, על רקע דברי ראש הלשכה בדיון, ממעיטה מחשיבות בחינת ההסמכה. העותרים מתייחסים לטענות אלה במסגרת העתירה וטוענים, כאמור, כי יש לדחותן.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות העותרים והמסמכים שצורפו על ידם (באופן חלקי בלבד, כפי שיובהר) החלטתי כי העתירה אינה מחייבת תשובה או תגובה ממי מהמשיבים. בהתאם לסמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהלים (סדרי דין) תשס"א – 2000 (להלן: "התקנות") החלטתי כי יש למחוק את העתירה על הסף, זאת בשל העדר סמכות מקומית לדון בעתירה, היותה ערוכה שלא כראוי בצירוף מסמכים חלקיים ובחוסר ניקיון כפיים וכן מאחר שהעתירה מעלה טענות כנגד בחינות שנבחנו ואושרו, בכפוף לתיקונים, על ידי בתי המשפט, לרבות בבית המשפט העליון שהכריע במחלוקות בנוגע אליהן. על זאת אוסיף כי מהפירוט שהוצג בעתירה, פירוט חלקי בדרך של הצגת מסמכים חלקיים בלבד, אין גם ביסוס של העילה שלה טוענים העותרים.

בכל הנוגע לסמכות מקומית - תקנה 2(א) לתקנות קובעת כי עתירה מנהלית תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה. בענייננו אין מדובר בהחלטה (או אי מתן החלטה) או הבטחה שניתנו באזור השיפוט של בימ"ש זה. ככל שסברתי כי העתירה מגלה עילה, וספק בעיני כי זה הוא המצב, הרי שלטענת העותרים נאמרו דברים המהווים הבטחה שלטונית בירושלים. מכאן שלכאורה הסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבית משפט לעניינים מנהליים שבבית המשפט המחוזי בירושלים (שם נדונו גם עתירות אחרות כנגד בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין). טענות העותרים לקנית סמכות בחיפה מהטעמים שפורטו על ידם מנוגדות לסדרי הדין. כבר מטעם זה קמה עילה למחיקת את העתירה על הסף.

מעשה עשוי ושיהוי בפניה לבית המשפט - הבחינות שבנדון נבחנו על ידי בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון. העותרים אמנם טוענים כי אין הסעד המתבקש בעתירה זו דומה להליכים שננקטו, בהם נדרש מביהמ"ש לקבוע הסדרים או לכפות הסדרים על רשות מנהלית, זאת לעומת מימוש הבטחה שיש לאכוף אותה. עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר העותרים מלינים על הסדרים שחלו לגבי בחינות 2016 – 2017, שלגביהן ניתנו החלטות של בתי המשפט ואף בית המשפט העליון הכריע לגביהן, וכאמור הבחינות במתכונתן אושרו ע"י בתי המשפט (בכפוף לתיקונים קלים), הרי שמדובר במעשה עשוי שעל תקיפתו במסגרת הליך מנהלי חל שיהוי קיצוני. בנסיבות אלו אין הצדקה לדון שוב בהסדר החל לגבי בחינות אלה במסגרת עתירה זו.

באשר לטענות העותרים בדבר קיומה של הבטחה מנהלית - כפי שנכתב לאחרונה בע"א 6132/16 יורם פרדקין נ' מדינת ישראל – יחידת המפקח על המכרות (10.04.2018), "הבטחה מנהלית, כשמה כן היא, "הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו" (בג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, ל(1) 673 676 (1975))". כן נכתב שם כי "על מנת להוכיח שכלולה של הבטחה מנהלית, על הטוען לקיומה להראות כי ניתנה הבטחה ברורה ומפורשת; על ידי בעל סמכות לתיתה; בכוונה להקנות לה תוקף משפטי; וכי אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה (ראו למשל: בג"ץ 397/10 אפללו ואח' נ' צבא הגנה לישראל - מחלקת מופ"ת [פורסם בנבו] (15/12/2011); ולהרחבה: יואב דותן הנחיות מינהליות 155-153 (תשנ"ו))" (ההדגשות הוספן. ר.ש.).