עת"מ 55231-05-15 בן שושן ואח' נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי ואח'

לפניי בקשה לסילוק העתירה על הסף, בטענה שלפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה.

העתירה

בעתירה מבקשים העותרים כי אורה למשיבים לפרסם מכרזים שונים לקבלת שירותים הקשורים לאספקת קנאביס לצרכים רפואיים. לטענת העותרים, במסגרת החלטת הממשלה מספר 1050 מיום 15.12.2013 נקבע שהמשיבים יפרסמו מכרזים כאמור תוך שנה ממועד החלטת הממשלה, קרי – עד ליום 15.12.2014. על אף חלוף המועד "זה מכבר", המשיבים טרם פרסמו את המכרזים האמורים. לכן מבקשים העותרים שבית המשפט יורה למשיבים לפרסם את המכרזים. העותרים מבססים את עתירתם על הוראות סעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992; על החלטה 1050; וכן על החלטת בית המשפט העליון בבג"ץ 854/14 פוקוס צמחי מרפא בע"מ ואח' נ' ממשלת ישראל (1.10.2014). כמו כן מעלים העותרים טענות שונות בקשר למצב הקיים של רישיונות לגידול קנאביס (אך לא מבוקש סעד בעניין זה במסגרת העתירה). בעתירה צוין שהיא בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, מכוח פרט 5 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, שמסמיך את בית המשפט לדון בעתירות בענייני מכרזים.

בקשת המשיבים לסילוק על הסף מחמת חוסר הסמכות העניינית

בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים, הם טענו שהעתירה אינה נכנסת בגדר פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. בעתירה לא נתקף מכרז קיים, אלא מבוקש שיפורסם מכרז, בהתבסס על החלטת הממשלה 1050. לכן העתירה – הלכה למעשה – תוקפת את יישומה של החלטה 1050, עניין הנמצא בסמכותו של בג"ץ. בהקשר זה צוין שתלויה ועומדת בבג"ץ עתירה התוקפת את החלטה 1050 ומבקשת את ביטולה. לטענת המשיבים, העובדה שהסעד המבוקש הוא פרסום מכרז אינה מכניסה את העתירה בגדרי "ענייני המכרזים" שבהם מוסמך בית המשפט לדון בהתאם לפרט 5 לתוספת הראשונה. המשיבים הוסיפו שבית המשפט אף אינו מוסמך לדון בעתירות נגד החלטות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, שמכוחה ניתנים בעת הזו רישיונות לגידול קנאביס.

תגובת העותרים לבקשה לסילוק על הסף

לטענת העותרים, יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. העותרים שבו בתגובתם על טענתם שמדובר בהחלטה "בעניין מכרז", הנכנסת בגדר פרט 5 לתוספת הראשונה. כמו כן הפנו העותרים להחלטת הנזכרת לעיל בבג"ץ 854/14, שבמסגרתה נקבע ש"לצדדים שמורות כל זכויותיהם וטענותיהם, לרבות האפשרות של העותרים לפנות לבית המשפט המנהלי בטענות מכרזיות, ככל שיהיה בהן צורך, כאמור בפסק הדין ב- בג"צ 8892/13". מאמירה זו הסיקו העותרים מסקנה שלפיה בית המשפט העליון הורה שעתירות בעניין מכרזים לגידול קנאביס הן בסמכותו של בית משפט זה.

התפתחויות נוספות והדיון המקדמי בעתירה

לאחר הגשת העתירה, הבקשה לסילוק על הסף ותגובת העותרים לבקשה זו, פורסם ביום 14.3.2016 צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"ו-2016, ק"ת 842. במסגרת צו זה, שתחילתו נקבעה ל- 30 יום לאחר פרסומו (קרי – 13.4.2016), הוסף לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים פרט 53, המסמיך את בית המשפט לדון בהחלטות של רשות בעניין "סמים מסוכנים – החלטה של רשות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973".

בדיון המקדמי שנערך לאחר מכן, הבהירה ב"כ המשיבים כי לעמדתם אין בתיקון זה כדי להסמיך את בית משפט זה לדון בעתירה שבנדון. יש לבחון מהם הסעדים המבוקשים בעתירה. בעתירה לא מבוקש כל סעד שנוגע לפקודת הסמים המסוכנים. כל שהתבקש הוא ליישם את החלטת הממשלה 1050. לכן הוספת פרט 53 לתוספת הראשונה לחוק אינה משנה לעניין הסמכות העניינית. כמו כן הוסף שלא מדובר במצב בו ישנו מכרז או החלטה להתקשר בפטור ממכרז. טרם התקבלה החלטה של הרשות על מתן רישיון או ביצוע התקשרות בדרך כזו או אחרת. בהקשר זה ציינו המשיבים שהם פועלים לשינוי מתווה האסדרה למתווה אחר, שיתבסס על מתווה של מתן רישיונות חלף פרסום מכרז.