העותרת 1 היא חברת מועצת העיר רמת השרון וחברת הועדה המקומית לתו"ב (להלן: הוועדה המקומית"). העותר 2 הוא תושב ותיק בעיר. המשיבים 3-6 הם היזמים של התוכנית שבנדון (להלן: "היזמים"). המשיבה 2 היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שביקשה גם להצטרף לעתירה.
התוכנית המקורית (רש/1030/א, להלן: "התוכנית המקורית") הייתה לשינוי ייעוד של שטחים בשכונת השתיל ברמת השרון מייעוד חקלאי לייעוד של שטחי מגורים. לפי התוכנית השטח מתוכנן לבנייה של 150 יח"ד צמודי קרקע.
ביום 31.5.10 החליטה הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית המקורית להפקדה בתנאים. מועד ההפקדה הוארך מעת לעת לשם מילוי התנאים. הוועדה המחוזית החליטה לדחות את התכנית מאחר שהצפיפות בה נמוכה מדי לטעמה. היזמים תיקנו את תוכניתם כך שתכיל 320 יח"ד.
ביום 2.9.14 החליטה הועדה המקומית לדחות את התוכנית המתוקנת בשל צפיפותה ולחזור לתוכנית המקורית (150 יחידות). היזמים לא הגישו השגה על החלטה זו, אלא הגישו ישירות לועדה המחוזית נוסח אחר של תוכניתם הכוללת 375 יחידות.
הועדה המחוזית החליטה ביום 15.9.2014 לאשר את התוכנית המתוקנת להפקדה, אך במתכונת של 335 יחידות, למרות התנגדות הועדה המקומית, אולם קבעה כי "על בעלי הקרקע להמציא לוועדה המקומית כתב שיפוי לשביעות רצון היועץ המשפטי לוועדה המקומית" (נספח 2 לעתירה). לפי ההחלטה הנ"ל כתב השיפוי חייב להיות מופקד יחד עם כל מסמכי התוכנית בשלב ההפקדה (להלן: "ההחלטה הראשונה").
לאחר מכן התעוררו חילוקי דעות בין היזמים לועדה המקומית באשר לנוסח כתה השיפוי ותנאיו. בעקבות זאת פנה ב"כ היזמים לוועדה המחוזית על מנת שתאריך את מועד ההפקדה במספר חודשים ושבמהלך תקופה זו תנסה לסייע לצדדים להגיע להסכמות על תנאי כתב השיפוי.
כ- 4 חודשים מאוחר יותר, בהעדר נוסח מוסכם, ביום 23.2.2015, ביטלה הועדה המחוזית את החלטתה הראשונה וקבעה כי כתבי השיפוי יוגשו רק בסוף התהליך, בשלב מתן התוקף לתוכנית, ויהוו תנאי למתן התוקף (להלן: "ההחלטה מושא העתירה" או "ההחלטה האחרונה").
