עת"מ 52055-09-14 ד' ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון

מבוא

1. העותרים, זוג קשישים שסובלים מתחלואות קשות, מחזיקים למעלה מ – 20 שנים בדירה בת 4 חדרים המהווה דיור ציבורי, כמשמעו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1998 (להלן: ה"חוק") ומוחזקת על ידי "עמידר" (להלן: "הדירה"). למעלה מעשור שנים נוקטים המשיבים, משרד השיכון ועמידר (להלן: "המשיבים") הליכים לפינוי העותרים מהדירה בעילה של חזקה שלא כדין. נקבע לגביהם, כי מידות הדירה גדולות והולמות משפחה ברוכת ילדים, להבדיל ממצבם המשפחתי. עם זאת, לפנים משורת הדין ומתוך שיקולים הומניטאריים, תרו המשיבים אחר פתרון שיאפשר לפנות את העותרים למקום חלופי וכן, לסייע להם בתשלום דמי שכירות. כל ההצעות שהונחו בפני העותרים נדחו על ידם.

2. הסוגיה העומדת להכרעה בעתירה זו היא האם קנויה לעותרת זכות של "דייר ממשיך" בהתאם להוראות החוק ולחילופין, האם זכאים העותרים לרכוש את הדירה מכוח התחייבות חוזית שניתנה להם לטענתם, על ידי עמידר.

    

    

   רקע עובדתי

3. בשנת 1979 נחתם חוזה לשכירות הדירה בין אחיה של העותרת (להלן: "הדייר החוזי") לבין עמידר. הדירה הוחזקה על ידו כדין עד שנת 1984 – אז עזב את הארץ מבלי להשיב את הדירה לחברת עמידר, כמוסכם בחוזה. במועד בלתי ידוע עובר לעזיבתו את הארץ, עבר אביהם של הדייר החוזי והעותרת להתגורר עם הדייר החוזי בדירה והתגורר בה עד ליום מותו בתאריך 11.02 (להלן: "המנוח"). בשנת 1992 הצטרפו העותרים למנוח והתגוררו עמו בדירה. הם מתגוררים בה עד עצם היום.

4. במהלך השנים הגישו העותרים בקשות להכיר בהם כזכאים להחזיק בדירה. אלו נדחו בנימוק כי הם אינם זכאים להכרה כ – "דיירים ממשיכים" הואיל ולא התגוררו עם הדייר החוזי. אף בזכות עצמם אין הם זכאים להחזיק בה, שכן בעבר הייתה בבעלותם דירה, מה גם שאין הם עונים לגודל משפחה מזכה.

5. אף בקשותיו של המנוח, בעבר, להכיר בו כזכאי לדיור ציבורי נדחו הואיל ובעת מגוריו עם הדייר החוזי הייתה בבעלותו דירה. עם זאת, בשנת 2001 הוחלט לסייע לו, לפנים משורת הדין ולאשר לו דירה חלופית בת 2 חדרים, בשל גילו ונסיבותיו האישיות, בתנאי שיפנה את הדירה דנא. הוצעו לו שתי דירות אך הוא סרב לקבלן, כי לא הלמו את מצבו הרפואי, כך לשיטתו. סופו של יום, התגורר בדירה עד ליום מותו, כאמור לעיל.

6. בשנת 2001 הגישה עמידר תביעה לפינוי המנוח והעותרת. בפסק הדין שניתן בשנת 2004, דחה בית המשפט השלום ברמלה את טענת העותרים כי הם אוחזים בזכויות בדירה והורה להם לפנותה (להלן: "פסק הדין" - ת"א 3398/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' דרעי – כב' השופט זכריה ימיני). מועד הפינוי נקבע ליום 31.1.05, אלא שנדחה מעת לעת, לבקשת העותרים, כך משך למעלה מעשור. במהלך תקופה זו, הגישו העותרים בקשות נוספות להכיר בהם כזכאים לזכויות בדיור הציבורי. כולן נדחו.

   ההחלטה נושא העתירה

7. בהחלטה מיום 17.2.14 שבה ודחתה הוועדה העליונה של המשיב (להלן: "הוועדה") את בקשת העותרים. עם זאת, אישרה, לפנים משורת הדין, מתן יחידת דיור בבית גיל הזהב ולחילופין סיוע בשכר דירה בסך 1,500 ₪ למשך שנה וזאת בתנאי שיפנו את הדירה. (להלן: "ההחלטה"). העותרים סרבו להתפנות לדיור מוגן. לפיכך, נקבע מועד לפינויים ליום 1.11.14. מכאן העתירה. בשלב זה, ממשיכים העותרים להחזיק בדירה.