עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
51645-09-14
13/01/2015
|
בפני השופטת:
חני סלוטקי
|
- נגד - |
העותר:
מרדוש מרקו בוהדנה בשם חיים בוהדנה ז"ל עו"ד אשור
|
המשיב:
מדינת ישראל - משרד הבטחון עו"ד ע. סירוטה
|
פסק דין |
1. עניינה של העתירה שבפניי, בהחלטת הוועדה להכרה באדם כפדוי שבי (להלן: "הוועדה") בהתאם לחוק תשלומים לפדויי שבי, התשס"ה-2005 (להלן: "החוק"), מיום 12.6.14.
הוועדה בהחלטתה, החליטה שלא להכיר במר חיים בוהדנה ז"ל - אביו של העותר בעתירה דנן (להלן: "המנוח" ו/או "אביו של העותר"), כפדוי שבי.
הוועדה נימקה החלטתה בכך שעל פי סעיף 2 לחוק, תנאי להכרה באדם כפדויי שבי, הוא שהמבקש היה בשירות צבאי בעת הנפילה בשבי.
על פי ההחלטה, המנוח חצה את הגבול ביום 1.6.1950 בשגגה ונאסר לתקופה של כשישה חודשים ועל פי התיעוד שנמצא בפני הוועדה, עולה כי היה אזרח ביום שנשבה ולפיכך אינו זכאי להכרה כפדוי שבי.
2. טענות הצדדים בקצרה
טענות העותר
כאמור, העותר הינו בנו של מר בוהדנה ז"ל ומגיש את העתירה דנן בשמו. לטענתו, העובדות העולות מאופן חקירת הוועדה מעלה שאלות רבות וכי הוועדה התעלמה מתצהירים וראיות שהוגשו לה.
אכן, הוועדה הסכימה לפתוח מחדש את התיק בעניינו של המנוח, זאת לאחר שנמצא מר גוזלן- חברו לנשק של המנוח, אשר הצהיר כי שירת בצה"ל יחד עם המנוח וכי במהלך שירותו, יצא מיחידתו לקורס וכשחזר נאמר לו כי המנוח נפל בשבי הירדני.
לטענת בא כוח העותר, הוועדה לא בדקה עם מר גוזלן את העובדות ולא חקרה אותו על תצהירו ובמקום זאת הסתמכה על כתבות בעיתונים.
גם אחיו של המנוח שתצהירו הוגש לוועדה, לא נחקר על ידה, על אף העובדה כי הוא מצהיר שבעת הרלוונטית אחיו שירת בצבא.
הוועדה דחתה הבקשה מבלי שנימקה מהו החומר שנבדק, מיהם העדים שנחקרו ורק נתנה הודעה לקונית, כפי שעשתה בהחלטותיה הקודמות.
לטענת ב"כ העותר, הוועדה התבססה על מספר כתבות, מהן למדה כי המנוח שוחרר מהצבא קודם ללקיחתו בשבי. אולם, בתרשומת הצבאית אין סימוכין לכך שהמנוח אכן שוחרר מצה"ל.
עוד נטען כי הוועדה התבססה, בין השאר, על העובדה כי המנוח עבד בעת הרלוונטית. לטענת ב"כ העותר, המדובר בחייל בודד (שעלה ארצה ממרוקו לבדו), ועל כן ייתכן כי עבד במקביל לשירותו הצבאי.
עוד נטען, כי עצם העובדה כי אין תאריך שחרור או תרשומת על שחרור, מוכיחה כי המנוח לא שוחרר אלא עזב לאחר ששוחרר מהשבי.
אי חקירת המצהירים והעותר על ידי חוקר הוועדה הינו פגם היורד לשורשו של עניין. אילו הייתה נערכת חקירה, ניתן היה ללמוד את העובדות לעומקן.
המשיבה התבססה על הספר "במותו שומע את הים" מבלי שחקרה את מחבר הספר.
בנוסף, ישנו רישום בדבר מי היו המג"דים באותה תקופה ואלו לא זומנו לחקירה. לטענתו, לא נערכה חקירה צבאית על אף בקשתו.