עת"מ 50672-05-15 י. לרר (הנדסה) בע"מ נ' וועדת המכרזים של חברת יהל מהנדסים -ייזום פרויקטים בע"מ

המדינה, על רשויותיה השונות, חייבת על פי חוק חובת מכרזים, תשנ"ב- 1992 לערוך מכרזים לפני מרבית החוזים שבהם היא מתקשרת. המדינה, מטעמיי התייעלות (כך לשיטתה), העבירה את ביצוע המכרזים שמצויים בתחומי משרדי הממשלה השונים לחברות ניהול פרטיות, שהן עצמן נבחרו במכרז (להלן: מכרז לעריכת מכרזים או מכרז המסגרת). אותן חברות פרטיות מוציאות ומנהלות מכרזים שבמרכזם פרויקטים ציבוריים המבוצעים ביוזמת המדינה ובמימונה, ובסיום ההליך נבחרים הזוכים במכרז.

השאלה המתעוררת בהליך זה היא מה אחריות המדינה במכרזים אלו, והאם כאשר עולות טענות כנגד מכרז מסוג זה, אשר מנוהל על ידי חברה פרטית בעבור המדינה, מקומן של טענות אלו להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים, כיון שמדובר בפרויקט של המדינה, או שמא מקומן להתברר בבית המשפט האזרחי, כיון שהחברה שניהלה את המכרז הינה חברה פרטית.

שאלה זו מתעוררת במקרה שלפניי בהקשר של מכרז לביצוע עבודות עפר, פיתוח ראשוני, תשתיות וסלילה בפרויקט הר כרמי בכרמיאל, שבגדרו מתוכננות להיבנות כ-1300 יחידות דיור (מכרז מס' 10003/2014). 

המכרז פורסם על ידי חברת יהל מהנדסים – ייזום פרויקטים בע"מ, המשיבה 2, שהינה חברה פרטית אשר הוסמכה לנהל מכרזים מכוח זכייתה שלה במכרז מסגרת של משרד הבינוי והשיכון משנת 2012 למתן שירותי ניהול, עבודות פיתוח, סיוע בשיווק ושירותי תכנון עבור המשרד באתרים שונים ברחבי הארץ.

מתגובת המדינה לבקשה לצו מניעה זמני עולה, כי מכרז המסגרת פורסם על רקע משבר הדיור והאחריות שהוטלה לפתחו של משרד הבינוי והשיכון להוריד את מחירי הדיור, כאשר באמצעות מכרז המסגרת מבקש המשרד לייעל את ניהול פעילות התכנון והפיתוח לצורך שיווק קרקעות בכל רחבי הארץ לשכונות מגורים ולשימושים נוספים בהם. עוד עולה מתגובת המדינה, כי לשיטתה המכרז נשוא ענייננו, כמו גם מכרזים דומים המנוהלים על ידי חברות מנהלות מטעם משרדי הממשלה, איננו מכרז שלה עצמה. זאת, משום ש"עריכת המכרז, ההחלטות שניתנות בסיומו וכן, ביצוע ההתקשרויות החוזיות לאחריו – נתונות כל כולן לשליטתה המלאה והבלעדית של חברת יהל" (ראו סעיף 5 לתגובה).

המבקשת, י. לרר הנדסה בע"מ, תוקפת את הליך המכרז ואת פסילת הצעתה לאור הערבות שהציגה. בתנאי המכרז נשוא ענייננו נקבע, כי כל מציע יצרף להצעתו ערבות בנקאית בסך 2,500,000 ₪ כולל מע"מ, תקפה עד ליום 15.6.15 וצמודה למדד חודש ינואר 2015. על פי הטענה, מאחר שבנוסח הערבות שצורף להזמנה נותרו המקומות המיועדים למילוי סכום הערבות ריקים ומאחר שהמועד האחרון להגשת הצעות נדחה ליום 23.3.15, הגישה המבקשת ערבות בנקאית צמודה למדד חודש פברואר. לטענתה, הערבות נפסלה שלא כראוי.

המבקשת פתחה בהליך אזרחי שבצדו בקשה לצו מניעה זמני, שימנע ביצוע כל פעולה שמטרתה קידום תוצאות המכרז הנ"ל. השאלה הראשונה שיש לברר היא של מי האחריות לביצוע המכרז, וכנגזר מכך, לאיזה בית משפט הסמכות העניינית לדון בנושא.

לאחר שתוכרע שאלה זו יהיה מקום להידרש לטענות המבקשת לגופו של עניין.  

בהחלטתי מאתמול הורתי, כי הסמכות לדון בהליך שבו נקטה המבקשת מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וכי לפיכך יפתח ההליך כעתירה מינהלית כשבצדה בקשה לצו ביניים. לאור דחיפות קידום הליכי המכרז ומאחר שהתקיים לפני דיון בבקשה ונשמעו טענות לגופן, הורתי כי ההליך ישמע לפני. להלן יפורטו נימוקי להחלטתי בסוגית הסמכות, כאשר מיד לאחר מכן אדרש לשאלה האם בנסיבות ענייננו היה מקום לפסול את הצעת המבקשת בשל הצמדת הערבות למדד חודש פברואר. בהתאם להסכמת הצדדים, החלטה בשאלה זו תכריע את גורל העתירה לגופה.