זו עתירה מינהלית, בה מבקש העותר לבטל את החלטת המשיב מיום 24.11.15 לדחות את בקשת העותר לאשרת כניסה עבור אשתו, אולגה קריבנצובה, בעלת דרכן אוקראיני FB708216 ולאפשר את כניסת אשתו לארץ, ותחילת ההליך המדורג על פי נוהלי המשיב.
קבעתי את העתירה לדיון, ולא הוריתי על מתן תשובת המשיב. המשיב הגיש תגובה מטעמו, בצירוף מסמכים, ולא הופיע לדיון בעתירה, כנראה עקב עיצומים. אני רואה בכתב התגובה את טענות המשיב, שלא הופיע לדיון, ואתן פסק דין על פי הטענות והמסמכים שבפני.
אשתו של המשיב, לה נישא ביום 6.3.15 באוקראינה, הגיעה לארץ בשנת 2012 וטענה היא יהודייה, שכן אמה וסבתה היו יהודיות. משנדחתה בקשתה להכיר בה כיהודייה, פנתה לבג"ץ, ותחילה ניתן צו ביניים למניעת גירושה מהארץ עד להכרעה בעתירה. ביום 19.1.15 מחק בית המשפט הגבוה לצדק את העתירה, בהסכמת האישה, תוך שניתנה לה זכות להוכיח את זכאותה מכוח סבתה. ניתנה לה אורכה של 60 יום לצאת מהארץ, ובתקופה זו ימשיך לחול צו הביניים שמנע את גירושה.
האישה חדלה להיאבק על הכרה בה כיהודיה, ויצאה את הארץ לאחר כ- 30 יום. ביום 6.3.15 נישאה לעותר כאמור. באפריל 2015, לאחר ששב העותר ארצה, פנה תחילה לרישום נישואיו, ונרשם "בבירור". לאחר מכן באוגוסט 2015, פנה למשיב וביקש אשרת כניסה בהתאם לנוהלי המשיב. ביום 8.9.15 דחה המשיב את בקשתו, וביום 24.11.15 דחה את הערר שהגיש. על כך הוגשה העתירה.
לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות העותר והמשיב, הגעתי למסקנה שדין החלטת המשיב מיום 24.11.15 להתבטל, והיה על המשיב לקבל את הערר. החלטת המשיב נסמכה על כמה נימוקים, שאדון בהם לפי סדרם.
המשיב קבע, כי "חרף טענת בני הזוג להיכרות של שלוש שנים, לא הוצגו הוכחות משכנעות לכנות קשר ולמשק בית משותף, למעט מספר מועט של תמונות משותפות שבחלקן מטכס הנישואין, ובנוסף צורף מכתב הסבר לנסיבות ומשך ההיכרות שהינו מכתב שטחי ולא מפורט."
קביעה זו מתעלמת מכך שלפי אישור המשיב, ולפי המסמכים שהוגשו על ידו, הוגש לו "אישור העירייה/המועצה המקומית על מרכז חיים בישוב", מיום 7.7.15, חתום על ידי ראש עיריית חדרה, לפיו העותר והאישה גרים בישוב מנובמבר 2010, וכן מתצהיר מר מנחם טננבאום, בעל הדירה ברחוב הנשיא 55/5 בחדרה, מיום 2.8.15, לפיו הדירה בגודל 74 מ"ר הושכרה לבני הזוג ולא מתגוררים בה אנשים נוספים. אלו ראיות נוספות לקשר ולמשק בית משותף בין בני הזוג, שהמשיב לא התייחס אליהן בבקשתו.
אשר למכתביו של העותר, אכן אין מדובר ביצירות מופת, אבל איש איש לפי דרך ביטויו. ככל שיש למשיב שאלות ספציפיות, הוא יכול לשאול אותן במהלך בירור בקשת בני הזוג לפי ההליך המדורג.
נימוק נוסף שניתן על ידי המשיב הוא שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, לאור העובדה שהוגשה לאחר שבקשתה של המוזמנת למעמד כזכאית שבות נדחתה שלוש פעמים, ופסק דין של בג"ץ שדחה את הבקשה. ראשית, פסק הדין של בג"ץ לא דחה את הבקשה אלא מחק את העתירה, תוך שהוא שומר על זכותה של האישה להוכיח את יהדות סבתה. לפי המסמכים שבפני, בקשתה של האישה לא נדחתה 3 פעמים, אלא הבקשה נדחתה פעם אחת, וערר על כך נדחה, ועתירה על כך נמחקה. זו אותה בקשה בערכאות שונות. מכל מקום, העובדה שהאישה אינה יכולה להוכיח את יהדותה, ולכן אינה זכאית לפי חוק השבות, אינה אומרת שהיא לא יכולה להינשא למי שהכירה בארץ במהלך שהותה בה, ולבקש לחיות עימו בארץ. לא ראיתי מה חוסר תום הלב בכך שהיא מעזה להינשא ולבקש להכנס להליך המדורג, לאחר שלא הצליחה להוכיח את יהדותה. אם היתה מצליחה, לא היתה צריכה אישורים נוספים.
נימוק נוסף, שהובא בדרך של הערה, אבל כנראה היתה לו השפעה רבה, היא הטענה שבשום שלב של ההליך המשפטי לא עלתה הטענה מצד המוזמנת שיש לה בן זוג ישראלי. המשיב לא הצביע על מקור כלשהוא, בדין או בנוהל, המחייב את מי שמבקשת להכיר ביהדותה ובזכותה לעלות לארץ לפי חוק השבות, להודיע לרשויות או לבית המשפט, מי הוא בן זוגה, או שיש לה בכלל בן זוג. אני מניח שאין דרישה על פי דין, שלא יהיה בן זוג למי שמבקשת להוכיח את יהדותה. בהעדר חובה לגלות מי הוא בן הזוג בהליכי שבות, ההערה שנכללה בענין זה בהחלטה - מיותרת.