עת"מ 49918-07-16 רוב ואח' נ' מועצה אזורית משגב ואח'

העותרים, תושבי היישוב צורית, הגישו עתירה מנהלית המכוונת כנגד המשיבות, ובעיקרה הם ביקשו להורות על בטלותן של שתי החלטות שלטענתם ניתנו על ידי המשיבה 1 ("המועצה האזורית") וועדת הקבלה של המועצה האזורית בתאריכים 13.4.16 ו-15.5.16 (נספחים 1 ו-2 לכתב העתירה), וכן של החלטת המשיבה 2 ("הסוכנות") מיום 21.7.16 (נספח 3 לכתב העתירה).

ההחלטה מיום 13.4.16 היא החלטה של גוף המכונה ועדת קבלה אזורית ("ועדת הקבלה") הפועלת מכוח סעיף 6ב לפקודת האגודות השיתופיות ("הפקודה") ונאמר בה, בין השאר, שעל העותרים להמציא תוך שלושים ימים אישור על פתיחת תיק הרשאה ברשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") למקרקעין הנמצאים ביישוב צורית וידועים כחלק מחלקה 46 בגוש 21138 מגרש 1053 על פי תכנית מתאר ג/12575 ("המגרש"); להמציא תוך תשעים ימים אישור מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה בדבר הגשת בקשה להיתר בנייה במגרש ולסיים את בניית שלד הבית תוך שנה מיום קבלת היתר בנייה, ובכל מקרה לא למעלה משמונה עשר חודשים ממועד ההחלטה. ההחלטה מיום 15.5.16 היא הודעה של ועדת הקבלה שנשלחה לסוכנות, שלפיה ועדת הקבלה החליטה לדרוש מהסוכנות לבטל את ההפניה לרמ"י שניתנה בשעתו לעותרים לצורך התקשרות בהסכם בנוגע למגרש. המסמך הקרוי "החלטת הסוכנות" (נספח 3 לכתב העתירה) הוא הודעה של הסוכנות לעותרים שעל יסוד פניית ועדת הקבלה והמועצה האזורית ביטלה הסוכנות את ההפניה שניתנה לעותרים בשעתו בקשר למגרש. הערה נוספת הקשורה ברקע העובדתי היא שכבר בתאריך 24.6.12 הודיעה רמ"י לעותרים שלפי תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים לא ניתן להקצות להם את המגרש בפטור ממכרז, מפני שהם כבר בעלי זכויות במגרש אחר שהוקצה להם בעבר ביישוב צורית (נספח א' לתשובת רמ"י).

בגדר העתירה ביקשו העותרים צו ארעי במעמד צד אחד וכן צו ביניים שיאסור על רמ"י להקנות לכל אדם אחר זכות במגרש, וכן צו כנגד הסוכנות שימנע ממנה להפנות לרמ"י אדם אחר בקשר למגרש או לתת לאדם אחר המלצה, כך שיוכל להתקשר בהסכם עם רמ"י.

בהחלטה מיום 2.8.16 נדחתה בקשת העותרים למתן צו ארעי והדיון, במעמד הצדדים, בבקשה לצו ביניים נקבע ליום 10.8.16. לאחר שהעתירה והבקשה הועברו לעיוני, ועל רקע ספקות שהתעוררו אצלי בנוגע להתאמת ההליך והסעדים המבוקשים למסגרת הדיון בבית משפט לעניינים מנהליים, הוריתי ביום 3.8.16 שהעותרים יגישו טיעון משלים שיבאר מהן העובדות והוראות החוק שעליהן ניתן לבסס את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה ולתת את הסעדים שהתבקשו בה. בעקבות כך הגישו העותרים כתב טענות שבו הם טענו שעניינה של העתירה באה בגדר סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס–2000 ("החוק"), היינו "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה...".

על פי החלטה נוספת שלי מיום 3.8.16 הגישו המשיבות תשובות תמציתיות לבקשה, והדיון התקיים ביום 10.8.16. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה, ובתוך כך גם להשתמש בסמכותי בהתאם לסעיף 7(א)(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א–2000 ולהורות על מחיקת העתירה מחמת היעדר סמכות עניינית לדון בה, ומחמת שהיא אינה מגלה עילה להתערבות בפעולות איזה מן המשיבות.

הרקע בתמצית הנדרשת הוא שכאמור, העותרים מתגוררים ביישוב צורית בבית שנבנה על קרקע שהוקצתה להם בשעתו בפטור ממכרז, על פי ההסדרים המקובלים אצל רמ"י ואצל הסוכנות. העותרים הם בעלי זכות חכירה לתקופה של 47 שנים בקרקע שהוקצתה להם. המגרש הוא חלק מתכנית להרחבת היישוב צורית והעותרים מעוניינים לבנות עליו בית חדש, אלא שעל פי תקנה 25(1) לתקנות חוק חובת המכרזים, תשנ"ג–1993 והכללים החלים אצל רמ"י, לא ניתן להקצות קרקע בפטור ממכרז למי שכבר הוקצו לו בעבר זכויות בקרקע בפטור ממכרז. משום כך, לעמדת רמ"י לא ניתן להקצות לעותרים את המגרש בפטור ממכרז כל עוד הם בעלי זכויות בקרקע המקורית שהוקצתה להם. רמ"י שלחה לעותרים הודעה ברוח זו עוד בשנת 2012 (נספח א' לתשובת רמ"י). העותרים אמנם שילמו בשעתו סכום של 382,000 ₪ כנדרש מהם כתשלום דמי פיתוח אולם לא הסדירו את עניין כפל הזכויות, ועל רקע זה החליטה ועדת הקבלה לבטל את ההפניה שקיבלו העותרים לסוכנות, שמצדה אמורה להפנות אותם לרמ"י על מנת להתקשר בהסכם בנוגע לזכויות במגרש. מעורבותה של המועצה האזורית היא, כמתואר בכתבי הטענות, בכך שהיא משמשת אכסניה לפעולתה של ועדת הקבלה, שעל שתיים מהחלטותיה נסבה העתירה.